כשאתם נשאלים איזו מוסיקה אתם אוהבים, אתם מתבקשים בדרך כלל לציין ז'אנר או סוג של מוסיקה – קלאסית, רוק, בלוז, מטאל, סול, טראנס, פופ אלטרנטיבי. ישראלית. האם ניתן לאפיין "טעם מוסיקלי" של ציבור? במושגים אתניים, אין שום ספק שברזילאים יעדיפו
אני מחפש באלה הימים שירי מחאה וזמרים שיצטרפו לשיירה. אני יכול להמשיך. רכבת המחאה דוהרת. המוסיקאים לא נמצאים עליה. אז חזרתי אחורה למחאה של 2011 שהולידה שיר כמו "זה הזמן להתעורר" של הדג נחש. את השיר הזה נוציא מהמחסן ונתארגן
כבר שנים שמספידים את אלבום המוסיקה, מדברים על ניצחון הסינגל, והנה מתברר שהוא חי, קיים, נושם ומבוקש. רשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון (*) נחשבת לאורים והתומים בקרב מיליוני מחפשי המלצות. היא התפרסמה לראשונה בשנת 2003,
מרווין גיי, ענק מוסיקת הסול מבית טמלה מוטאון, שר את שובר הלבבות הזה על גבר ששמע שמועה שנערתו בוגדת בו. זהו אחד הביצועים היותר תחושתיים של גיי בקריירה הקצרה שלו. נורמן ויטפילד, מי שכתב (יחד עם בארט סטרונג) והפיק את
הבחור מרגיש כמו תנור חם, והוא רוצה דחוף sexual healing. הריפוי הסקסולוגי הזה זיכה את זמר הסול המנוח, מרווין גיי בפרס הגראמי ב-1982 על ביצוע הריתם נ' בלוז הטוב ביותר. מבחינת מכירות הוא הגיע לפלטינה משולשלת. סקס כרגיל מוכר. ההצלחה
