משי קלינשטיין נשמעת כאן אמא ריטה. תקשיבו לטונים הגבוהים הדרמטיים. העץ הוא גבוה, והיא מטפסת עליו במיומנות רבה. צלילי פסנתר וקולות של הרמוניה שמיימית מקדמים טון דואב ונואש. משי שרה געגועים עזים לאהוב שחסר. הלב השבור, הכאב, העצב, הזיכרונות, האור
קצב דאנס בלתי משתנה מעלה את משי קלינשטיין על מסלול אמצע רווי מתח. קולה המתרגש מספר את סיפור מצוקתה. הצעקה לשקט היא אוקסימורון המבטא את הסערה הפנימית. השאלות שלה ביחס לחיים – במקום להצטמצם עם הזמן, הולכות וגדלות. אם פעם
משי קלינשטיין שרה על אהבה שהתפוגגה בין לילה. האתמול מול ההיום. סימני שאלה-תמיהה של מי ואיפה אני-אתה. השיר מתמקד בתחושות בעקבות הנתק, לא בנתק עצמו – סיבותיו, מהותו. שהרגש יציף. שהשכל ישתוק. שיר עצוב. מנגינה מלטפת, צליל פסנתר עדין, עיבוד
הגעגועים לנקודת זמן ביחסים לובשים מנגינת אולד סקול ישראלית. השיר מתוך המחזמר הקומי "אפס ביחסי אנוש" מנסה לגעת בסיפור של "שבר" שממנו צומחת בקשה "שוב ולגדול" בזמן הזה, לחדש קשרים במילים שלא נאמרו פעם, להצמיח ענפים חדשים. ההתרצות מעוטרת במילים
