מגזין הרולינג סטון בחר בו עפ"י משאל קוראים כתקליט הטוב ביותר של ניל יאנג. האלבום יצא ב-1972, אחרי פירוק "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג". השיר הכי מזוהה מהאלבום הזה הוא Heart Of Gold, שיצא גם בסינגל. ניל יאנג היה בן 25,
האהבה לא מתה אחרי כל השנים. היא חיה לאורו המלא של ירח קציר. זה הזמן לצאת להרגיש את הלילה, לחוש מחדש את האהבה. שיר מתוך האלבום שנושא אותן שם – Harvest Moon שיצא ב-1992, מעין המשך לא רשמי לאלבום Harvest
הזמר-יוצר ניל יאנג הכריז כי הוא מחרים את X, לשעבר טוויטר, על רקע הציוץ האנטישמי של הבעלים של החברה, המיליארדר אילון מאסק. יאנג כתב באתר שלו: "אנחנו מפסיקים כל שימוש ב-X. מסיבות שאמורות להיות ברורות לאדם העשיר ביותר על פני
זה אינו השיר הכי טיפוסי לניל יאנג. הוא שר שיר אהבה באמצעות מטפורה פשוטה. לטון ולשירה אפשר להתייחס באופנים שונים, סנטימנטלי ורך או מחוספס, אדמתי. מבקר הרולינג סטון דיבר על "הקלישאות המייגעות של כוכב העל". הקהל ומעריציו של יאנג דילגו
אלטון ג'ון "ילד" לעומת מיק ג'אגר שחוגג 80. כל כוכב רוק בן 40 היה רוצה לזוז כמו מיק ג'אגר בגיל הזה. סקס, סמים ורוקנ'רול שייכים אולי לצעירים, אבל מתברר שמי שהמציא את זה – עובר את רף השבעים בקלי קלות.
ניל יאנג מצטרף למחאה של סולן הקיור רוברט סמית נגד טיקטמאסטר, חברת הכרטיסים הגדולה בעולם, שטען כי העמלות שהם גובים עבור כרטיסים להופעות מחליאות. הלהקה הבריטית הקפידה שהכרטיסים למסע ההופעות שלה בארה"ב יהיו זולים, אך מעריצים שיתפו ברשתות צילומי מסך
ספוטיפיי הודיעה ביום רביעי כי היא נעתרת לרצונו של ניל יאנג ומסירה את המוזיקה של הזמר והיוצר מהפלטפורמה. ניל יאנג דרש מספוטיפיי להסיר את המוזיקה שלו, עקב מידע שגוי על חיסונים שהפיץ הפודקאסטר ג'ו רוגן בשירות הסטרימינג. "הם צריכים להחליט
השיר נכתב על ידי סטיבן סטילס, גיטריסט באפאלו ספרינגפילד. הוא לא כוון כשיר מחאה נגד המלחמה, אלא כהזדהות על רקע התנגדות של נערים באמצע שנות השישים ונגד סגירת מועדון פנדורה במערב הוליווד. סטילס לא היה שם כשסגרו את המועדון, אבל שמע על
ב-1976 הקימו סטפן סטילס וניל יאנג את ההרכב The Stills-Young Band. השניים הוציאו אלבום – Long May You Run, שם שקיבל משמעות אירונית על רקע הזמן הקצר שההרכב הזה שרד. השניים יצאו להופעות, אבל אחרי תשעה ימים, יאנג החליט לנטוש את
זה לא קורה בפעם הראשונה: כשכבר יש הרגשה, שאנחנו חזק על מפת הרוק העולמית, והשמיים הם הגבול, נפתחים השמיים לטילים, ואז מגיעים הביטולים. זו כנראה אינה הפעם האחרונה. על ניצחון אחד של החמאס אי אפשר להתווכח: הוא הנחיל תבוסה למופעי הקיץ
הדיסק הזה יצא קודם כל בפורמט ויניל. זו הייתה הכוונה של ניל יאנג, כשהקליט אוסף קאברים עם ג'ק וייט בתא וייס-או-גראף Voice-O-Graph (דמיינו תא הקלטה פשוט בגודל תא טלפון ששימש להקלטות קול) משופץ מודל 1947 בעל מיקרופון גרוע. למעשה, יאנג
קולו הדק, הגבוה והמתכוון בהפקה אקוסטית נטו. מלוא מערומיו. ההקלטות נערכו במהלך שש הופעות סולו של ניל יאנג במועדון The Cellar Door בוושינגטון די.סי. בין 30 בנובמבר ל-2 בדצמבר 1970, כ-4 חודשים אחרי צאת After the Goldrush ואחרי ההתפרקות הראשונה
טרדישן רבותי, טרדישן. נייל יאנג חוזר לאחור – אל עומק ההסטוריה של המוסיקה האמריקנית. מי שכבר בשנייה זו מגלה סימני רתיעה – יכול להירגע. ניל יאנג אינו משעמם גם כשהוא חוזר כדי לשיר ולנגן שירי פולק אמריקנים קלאסיים עם הקרייזי
