אולפני מרקורי הוציאו סרט דוקומנטרי חדש המציע תובנה על ההיסטוריה של המנון המחאה האייקוני של נינה סימון "מיסיסיפי גודאם". הסרט בוחן את את עמדתה הבלתי מעורערת של סימון נגד אי צדק חברתי, ולוקח את הצופים למסע דרך המוזיקה העוצמתית והמורשת
קולה המדהים והצרוד של נינה סימון מתאים לגוון רחב של חומרים, כולל סטנדרטים, פולק, נשמה, מחזות זמר. "שירי אהבה" הוא כללי מאוד לאוסף המייצג התעוזה הקולית והטווח הסגנוני המרשים. ההקלטות לקוחות מימי הזוהר של סימון בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות
זמרת לנצח. לנצח – כי לעולם אינך נפרד ממי ששרה כמו שהיא שרה את Ne Me Quitte Pas של ז'אק ברל. זוהי תוגתה נצחית. או כמו שהיא שרה את My Way של פול אנקה. אימצה אותו והפכה אותו לבנה-שלה. ואת
השיר נכתב על ידי הוראס אוט, בני בנג'מין וסול מרקוס. בנג'מין ומרקוס היו צוות כתיבת שירים שעבד יחד מאז שנות ה-40; הלחנים שלהם כוללים את "Lonely Man" של אלביס פרסלי ו"Fabulous Character" של שרה ווהן. אוט הוא מעבד שעבד על
במקור – שיר של סקרימין ג'יי הוקינס משנת 1957. הוא כתב את הבלדה כקינה על אובדן אהובתו. הגרסה המקורית של השיר הייתה איטית יותר ופחות אטרקטיבית מכל הגרסאות שבאו אחריה. הוקינס הקליט מספר גרסאות לשיר, כאשר באחרונה קיים הסיפור על
ציפורים עפות גבוה, שמש בשמיים, רוחות נושבות, שחר חדש, יום חדש, חיים חדשים, והתחושה הזו שזה קורה. שהחופש הוא לצידך. שיר החופש האולטימטיבי של נינה סימון. היא לא כתבה את השיר הזה, אבל היא הפכה אותו לשלה. השיר נכתב ע"י Anthony Newley
את אהובי לא מעניינות הופעות, לא בגדים. הוא רוצה אותי… ליז טיילור אינה הסגנון שלו, אפילו את חיוכה של לנה טרנר הוא לא יכול לראות… "אהובי דואג רק לי", שיר הג'אז ששרה נינה סימון ב-1958 נכתב על ידי וולטר דונלדסון
השירים האלה הציפו את רשימות השידור בתחנות הרדיו. לא בטוח שהם מאפיינים איזשהו ז'אנר ששלט דווקא בשבעים. The Boxer של סימון וגרפונקל יכול להשתייך לשנות השישים. גם Take Me Home, Country Roads של ג'ון דנבר ו – It Never Rains
"הו חוטא, לאן אתה בורח", שרה אסתר רדא ב – Sinnerman, שיר פולק אמריקני נצחי המתאר חוטא, שמנסה להסתתר מפני אלוהים ביום הדין. רדא מאתגרת עצמה מול הגרסה המפורסמת של נינה סימון. זה עובד, גם בזכות התזמור הסוחף של השיר.
