אושיק לוי שר שיר געגועים עצוב. הקומוניקט שצורף חושף את הסיבה. כשהשמש שוקעת, מאירה בלילה כוכבים, שניהם יביטו על השמיים, אבל ממקומות שונים. אושיק בקול מחוספס שר את השיר במנגינה "עגולה" שמוציאה לפועל את תוגתו באיפוק, בטון שמגיע מעומקי הנשמה.
אישית, אין לי זיכרונות ילדות מגיבורי על דמיוניים שממשיכים איתי על פני השנים, הגם שאני מבין לחלוטין את ההזדהות של ילדים ונערים עם דמויות בדיוניות בעלות כוחות על אנושיים שהפכו לאייקונים בתרבות האמריקנית. הבדיון כפול: גם הדמות היא אשליה וגם
האור שנשקף בחלון מסוים מעורר את חושי הסקרנות ומוביל להרהור על מהות החיים – "אתה צל זמני בעיר של נצח אוסף רגעים". נתן סלור שר שיר קטן, אינטימי מלא קסם באיפוק, כמו כדי להדגיש שהוא הסונגרייטר של השיר, מביע את
"רק לגעת לא לדעת לגשש במילה" שר נתן סלור שיר בביצוע משותף עם רוני אלטר, במוסיקה שלוקחת לרחבת המועדון, משפט מבטא מה שחשתי בסיום עשרת השירים באלבום החדש של סלור. נוגע, מגשש, אבל לא ממש מגיע אל עצמו, ולא רק מפני שהדיסק רובו
ג'וזי כץ יורדת מהחלונות הגבוהים לרחובות זרים כדי לשיר בלדת אווירה נוגה של נתן סלור ויסמין אבן שתיכלל באלבומו השני של סלור. ג'וזי מצליחה להעביר את התחושה של אחרי מות האהבה על רקע סביבה מנוכרת באלט תחושתי יפה שכמוהו לא
כעשרים וחמש שנה עברו מאז שמענו קולות גבוהים כאלה במחוזות הדיסקו של הפופ האמריקני. והנה – חוזרים לשם בשלושת הבתים האלה, שמנסים לומר דברים קצרים על ניסיון לעכב סיומה של אהבה שבערה. יוצרי השיר מאמצים לחלוטין את הטכניקה הקולית וסגנון
