"נסיעה מאוחרת בלילה ברכבת התחתית/ בחוץ הרחובות סוערים/ התחנה מלאה בנוודים / מרכז העיר בנוי על חיים עלובים הרגע עברה הרכבת התחתית/ האם תקנה לי כרטיס/ ונקפוץ על הבאה". נקפוץ יחד עם The Urban Tales על הרכבת הבאה. תרגישו לונדון,
רוני כספי, שם במה RONIPONI, מרגישה חסרת הכרה בכל פעם שהוא קרוב. לא יכולה לשמוע את עצמה ברור. השיר נפתח בצליל אלקטרוני שממחיש את מצב ההכרה המעורפלת. קולה של רוני כמו בוקע מתוך הזיה. הקול המלוחש עולה על הפקת דאנס,
מוּזָרוּת בפופ מתועלת בדרך כלל לאפיקים של רוק אומנותי או אלטרנטיבי. חנן בן סימון נמצא באזורים האלה בפניה לילד שבו. בקליפ המושקע, הוא נראה כילד בפיג'מה בחדר ילדים ורדרד מדליק נרות עוגת יום הולדת ורודה, לפני שהוא משליך אותה על
מי ראה יותר את היקום? מי הרוויח יותר מצורת/מצב קיומו? – העץ המקובע או המים הזורמים שממולו? נועם בנאי, הבן של מאיר בנאי, שחזר ממסעותיו בהודו ובנפאל, מנסה לעלות על נתיב מתפלסף. המשל והנמשל. ממה אתה יוצא נשכר יותר –ממסעות
החולשה, תחושת האבדון שמכרסמת בנפש, מובילה גם לתובנה של – אם אין אני לי מי לי. גדי רונן, חבר להקת "החצר האחורית" ובעבר "דבק", מזמר את התובנה בבהירות מחשבה בצליל אקוסטי בקצב שאינו ממהר לשומקום, במבנה מוסיקלי סולידי. המיוחד בהבעה
כמה שירי אהבה נדושים נכתבים כל שבוע? דארלינג, הישארי איתי, אני זקוק נואשות לאהבה. אני לא טוב באהבה של לילה אחד. סקס זה לא הכל. להאמין לטקסט הזה? באים המנגינה והטון ואומרים: נדוש, נדוש, אבל תקשיב ללב. הבנאדם באמת כואב
