עדן בן זקן משחררת יבבה לאל יתברך שמו, הוא ה"מלך" וה"אבא"? . סיבה? אהבת הקב"ה. אמונה עיוורת. "געגוע שזועק למגע" . אם אבא אוהב, אז למה כואב?ל למה נשמעת סובלת? לא בטוח שבן זקן יודעת או מבינה למה היא זועקת.
על מה ספיר סבן באמת מבזבזת את הזמן שלה? ומדוע בוכה ומרגישה שמפספסת את החיים, ומה בכלל היא מחפשת, ומה צריך לעשות מי שידע שגם הלילה היא בודדה? הייתי מבקש את מספר הטלפון שלה, אבל לא בטוח שספיר סבן יודעת
עיוורון האהבה? הנה מעט סימפטומים על גבול הנדוש: כולם רואים שהוא לא בשבילך, את רואה אחרת. מי רואה טוב יותר? לפי האקורדים בפתיח – מרגישים שהשקוף שלה – מוביל אותה לדרך האכזבה. אז כן, אהבה היא רגש מאוד מיוחד, משהו
כתיבת טקסטים לשירים מולחנים בשנים האחרונות מסתמנת כקלות בלתי נסבלת. חמישה (!) הכותבים שעמלו על שיר הרגש הזה, לא נתנו דעת לדלות השפה: חזרתה התכופה של מילת הגוף "זה", פתיחת משפטים ב"אז" הן תעודת עניות על כתיבה שטוחה, חפיפית. כנ"ל
מחפשים שפיות, רגיעה של התרוממות רוח, אמונה בטוב? ברק ביטון מציע – להרגיע. כן, עכשיו בתקופה של מצוקת נפש לאומית. ככה: אופוריה אינה יכולה להתקיים במלואה. היא נמצאת בקצה הספקטרום של ההוויה הקיומית, כאשר בקצה השני נמצא ההיפך המוחלט –
מירי מסיקה מתכווננת לאמירה המקננת בה, גם מתכוונת לה מתוך אמונה. נשמעת כמי שדחוף לה לומר/ לשיר אותה. נדמה לי שזה שינוי משמעותי בדרכה האומנותית – להתקרב אל עצמה, לא רק להיות "השחקנית-זמרת" בשירים של אחרים. כאן היא קוראת לכל
כשהחיים הם ריצה – אין פנאי למצוא תשובות. לפי השיר גם לא נשאלו השאלות. היו סופות, ועכשיו הגיע זמן חמלה – שלא ישאירו אותה לבד וינסו "לשחק ביחסים", כי הכל אצלה "נקי חדש". האם "משחק ביחסים" אומר שהיא לא ממש
הֶנְגְּאוֹבֶר, נוסעת על ריק, געגוע מסנוור. מה היא בלעדיו?ואיך לומדים שוב לאהוב? האם העובדה שידה של ספיר סבן היתה בשרבוט מצוקת הגעגועים – הופכת את השיר ליצירה אותנטית יותר? ממש לא. זה לא רק הטקסט השבלוני, שכמו יצא מתבנית המייצרת מילים
המאוהבת המתוסכלת שרה את כאב מצוקתה. הוא ברח ממנה בלילה. הוא ברח לה ("יצא לחופשי") והיא יצאה מטומטמת. איכשהו זה הגיע לעיתונים. כתבו שהיא "לוחמת". כותב השיר בטח מבין יותר מהמאזין לשיר באיזו לוחמה מדובר. לפי עדותה של הנפגעת, אנחנו למדים
בלב שבור, המככב בשירי אהבות נכזבות, עשו המון שימושים, בוריאציות כאלה ואחרות, אבל אינני זוכר מצב שהעמידו אותו (את הלב) "למכירה". הברקה? – לא. מטפורית – ממש כלום, כי הרי האוהב מבקש מהאוהבת לקחת את ליבו ("הלב שלי שלך"), שזו
מירי מסיקה כתבה על משבר יחסים בינה ובינו. "אוקיינוס" משמש להמחשת המרחק שנוצר. היא אינה מסתפקת במטפורה הזו אלא מורחת אותה בחזרה עליה – "כמו יבשת חצויה מפרידים בינינו מים". השיר מתאר יחסים קשים במדרון תלול שאין ממנו חזרה. במלחמה
מה הוא שפך על הלב? אקונומיקה? אימל'ה. דימוי כזה על "אהבה מלכלכת" מצביע על הקלות המאוד לא נסבלת שכותבים היום שירים לזמרים "מזרחיים". אלא מה: זמרים רבים קונים מכל הבא ליד. נוצר כאן שוק של שירים בשקל. רוניוס (שם מלא?),
פילוסופיה על החיים בשתי אגורות משובצת בהתפייטות ממראות ודימויי הטבע (שלכת, שמיים, סופות גשמים). החיים עוברים, אנחנו נשארנו יציבים, ואפילו רואים אופק, למרות השריטות והדמעות ו"הסופות והגשמים של חיינו"). סתיו שמש, מי שחתומה על שירים למיטב זמרי המיינסטרים הים-תיכוני (עומר
כותבי השיר חיפשו בכוח מטפורות כדי לייצר דרמה: לקחו את אחוות החיילים הנלחמים ונפצעים בשדה הקרב ועשו בהם שימוש למטפורה של חבורת מבלים ש"נפצעו בשדה הקרב של האהבות". אלה "הבחורים הטובים". אמין? – ממש לא. בסופו של דבר מתברר, כי
השבוע הקדישו באחת ממהדורות החדשות בטלוויזיה כתבה לשברון לב. הנושא נדוש, אבל בכל שברון לב יש סיפור מצוקת נפש ייחודי שעומד בפני עצמו. מוסיקה עשויה להביע את עומקה, גם לשמש אמצעי התמודדות מציל. כשאני שומע את סתיו שמש שרה על
זה רק אני. זה רק אני. זה רק אני. ומה איתה בסיפור הזה? הא, היא עובדת על ייסורי המצפון שלו. שתדע לך כמה טעית כשעזבת אותי. "אישה חכמה באה הפוך על הפוך מוציאה אותי מהשלווה". חכמה? עם החיוך השטני שהיא
עומר אדם מנסה להתפלסף על סוף, כשברקע ניסיון להרגיע אהובה. מהו הסוף? אורי בן ארי שרבט משהו אקראי. גם ללחנים יש סוף. מבחינתו של עומר אדם – אל דאגה. הוא אינו כותב אותם. יהיו לו כמה שירצה, גם לרגעים עצובים,
אולי בלי להתכוון בחר אייל גולן שיר טוב, מהסוג שאפשר לומר עליו – הפשטות היפה. גולן שר על שהתרחש אחרי ההתאהבות. מתאהבים בלי תכנית מוקדמת, אבל כשלא נותנים את הדעת למהות היחסים, זה נראה כאילו הכל זורם "בלי להתכוון", ואז
