עילי בוטנר וילדי החוץ זוכר הכל
געגועים לעבר – נוסטלגיה מרוממת נפש, עצב ודיכאון? לעילי בוטנר נשאר "רק געגוע", אבל הוא לא לגמרי השתחרר, מערב יחסים עם אבא – "אחרי הכל אני יודע אבא/ שלא היה לנו מקום אתה הולך ומסתגר/ אני רוצה שנדבר/ וזה סוגר
געגועים לעבר – נוסטלגיה מרוממת נפש, עצב ודיכאון? לעילי בוטנר נשאר "רק געגוע", אבל הוא לא לגמרי השתחרר, מערב יחסים עם אבא – "אחרי הכל אני יודע אבא/ שלא היה לנו מקום אתה הולך ומסתגר/ אני רוצה שנדבר/ וזה סוגר
היא "אחת כזאת" שמסתירה ביום וחושפת (בצעקות) בלילה. סובלת מאהבה נכזבת. המחשבות רצות לה באמצעות רצף פשטני של "ואולי", שאומר שהיא לא בטוחה בשומדבר. אולי יש מצב שהוא יבוא אליה, שהזמן ירפא, שהם ייפרדו ואולי הוא בכל זאת כל מה
האוסף הזה עושה חשק לרוץ להופעה. המנגינות והקצב מיצרים וייב סוחף. בשוני חגגו איתם פופ ישראלי במיטבו. בוטנר וילדי החוץ הם מיינסטרים פופ אופ דה טופ. זה בסדר. זה אפילו מענג להצטרפות בשירת יחדיו. עילי בוטנר כותב נפלא. גם נורית גלרון, ריטה,
כמה טוב שהיא באה אליו. רצה לברוח. אכזבות לתפארת. חברים שעזבו. הצילה אותו. שתסתכל לו בעיניים. אין עוד פחד. עכשיו טוב. מה זה טוב, אין כמו עילי בוטנר לתעל את הבנליה לאפיק מיינסטרימי נגיש. בתוך קהליו הוא נמצא. הביצוע השוצף
מבקרים מתפרנסים לעיתים מציניות. ברגע שהם מגלים את המתקתק הזה שנועד לְרַגֵשׁ, הם מתנפלים עליו כמוצאי שלל. האם מבקר צריך לסטות מדרכו בימים שנדרשת אהבה וחמלה הדדית, ימי בידוד וניתוק ממשפחות, ברגע שהלאומיות המתרפקת מצמידה אקדח לרקתך? אומר כך: אני
"היי יש ילד שצריך אותך בבית/ לחלום ולעצום את העיניים/ ואמא ששומרת רק עליו / היי/ אף פעם לא אמרת אם את גאה בי / עוד שיר מסתיר את מה שלא היה לי/ החזיקי את ידי/ אל תעזבי". השיר הפותח
הרטרוספקטיבה מייצרת הרהורים נוגים בקשר הטראומטי שבין הדובר ובין אמו על רקע מראות הקיבוץ של פעם, שמעצימים את סערת הרגשות ששנעה בין התחשבנות, געגועים ומחילה. מה יישאר מכל מה שהיה? הוא, הבן, מבקש יום נוסף מתוך מודעות מפוקחת לסוף. המשקעים
עילי בוטנר הכפיל את ההרכב של ילדי החוץ. בהופעה בהיכל נוספו זמר וזמרת – תום גפן וגל לוגסי לאוהד שרגאי ואדר גולד. הטובים הארבעה מן השניים? אם להתחיל בשורת הסיום – לא מצאתי סיבה מוסיקלית לשינוי. המופע המושקע (תאורה, וידיאו)
מה שהיה הוא שיהיה, שר תום גפן, הבחור החדש בחבורת ילדי החוץ של עילי בוטנר. אין שינוי במהות הקיום. אתה יכול להיות מאושר לשעה אחת, להתנחם בשירים שישארו, אבל אז אתה מבין שדבר לא ישתנה. במזג האוויר, בנופים, במצבי הרוח,
הקשבתי לשיר פעם שניה כדי להיות בטוח, כי מדובר בטראומת ילדות. למה פעם שניה? כי השיר נכתב בקצב וטמפרמנט מהסוג שאינם תואמים נושא כמו זעזוע שקרה בילדות. סיפור על "בית שעומד לקרוס", "כאבים, השפלות", "ילד שצריך אותך בבית". שירים כאלה
הרבה שירים נולדים בהזמנה. לא תמיד זו הזמנה רשמית, אבל די היה לו לעילי בוטנר לשוחח עם אלי בן שם, יו"ר "יד לבנים", אבא של קובי, כדי להודיע לו (לאלי) כבר למחרת השיחה – "יש לי שיר". המילים, המנגינה, התחושה
על האלבום הכפול מתנוסס השם "מילים, לחן, גיטרות: עילי בוטנר". אז נכון: יש כאן 20 להיטים בדיסק הראשון ועוד 15 מהופעה חיה שלו ושל "ילדי החוץ", אבל אחרי עשר שנות פעילות אינטנסיביות, יכול עילי בוטנר להרגיע. הוא כבר מוכר וחביב,