עינב ג'קסון כהן

18 בנות עלו לשיר שירים של חוה אלברשטיין. אף לא בן אחד לאפליה מתקנת. כששרים גרסאות לשירים של זמרת גדולה, נשאלת שאלה: האם מדובר בקאבר שעומד בפני עצמו בלי שום קשר לביצוע המקורי, או שהמבצעת שוכחת מהזמרת, עושה מה בראש, כמו

שי נחייסי עוסק בתופעה מוכרת: ילדים בוגרים/ צעירים  (ולעיתים קרובות להם עצמם כבר ילדים משלהם), מבקשים עזרה באיחוי קרעים משפחתיים, לעיתים כאלו הנמשכים שנים וכן בליבון ענייינים לא סגורים מן העבר שמלווים את המשפחה כמו צל. משברים וקונפליקטים מתמשכים במשפחת

יהיה נכון לומר ששי נחייסי חי בסרט? כלומר: הצורה שבה הוא חווה את המציאות היא כאילו מחט עמוסה באדרנלין תקועה בתוכו. לב רועש, הראש תמיד עובד, רץ בתוך סיפור. מעייף לא? אבל אז מגיעה המוסיקה: "צליל מתגבר יוצא מכלי שבור".

עוצמת הרגש של שי נחייסי מופנית אל גורם הזמן בחייו. הוא (הזמן) מנהל אותנו. במקרה של היוצר – עניין קריטי. רגע השיר היה מונח לפניך, רגע הבא – התנדף. הרגעים האלה שהנשמה מייצרת את מה שרצית להגיד – נדירים, אם

ההתייפייפות במילות האהבה מגיעה לנדוש – "שום דבר חדש תחת השמש", לפרוזה הפשטנית – "ההווה איתך מכתיב את האושר". בסופו של דבר, שי נחייסי רצה לומר שאהבה היא "מנגינה בלי מילים". צודק: השתיקה לעיתים טובה לאהבה. יש מילים כמו שעלולות

ניכנס לזרם התודעה של שי נחייסי. הוא לא יחזור עוד למוסיקה ישנה מרוחקת מהלב. הארה פנימית מובילה אותו עכשיו לכיוונים מנוגדים. מילים קדושות ממלאות את כל מה שחסר בו, ועדין חצוי בין קודש לחול, "שחקן בודד בין מגרשים".  כיצד מודדים או מגדירים

גרסאות חדשות לשירים ישראלים ישנים מעוררות באופן טבעי את השאלה – למה? או ליתר דיוק – מה יום מיומיים?  נכון, שבעים שנה למדינה – סיבה למסיבה נוסטלגית.  השאלה היותר מהותית – למה להטיל על יוצרים צעירים לחדש שירי עבר? מה כל

שמונה שירים מאירים זמרת יוצרת שכותבת את הלכי נפשה. אם את/ אתה ב – Mood הזה, תהיו לגמרי איתה. אצל עינב ג'קסון כהן אין בלופים. זו היא. שרה הכי טבעי וחשוף את תחושותיה. צערה מגיע ממקומות אמיתיים. על איכות השירים, כל