פטריק סבג

טראומת האויב המחשיך עולמות ועוקר נטוע מול התקומה – רדיפתו של העוין וחידוש הימים כקדם. שירת רבים בגוף ראשון בשפה מקראית שכתב והפיק פטריק סבג בימים שהעולם חשך עלינו. פופ הופך דאנס שהופך טראנס. המוסיקה מתערבלת והקולות המתלכדים לשירת נשמה

עידן עמדי שר בטון העדין והחם שלו הרהורים מנקודת מבטה של אישה הבוהה בפנסי הרחוב מחלון ביתה. הבעיה שלי אינה בטקסט המצוין אלא בחוסר  אינטרקציה בין זמר-גבר ובין הדוברת של השיר, שהיא אישה. אין כאן שום צידוק פואטי שינמק למה

ה"מחכה לך בסוף" מסתיים באפקט של גלגל סרט בסוף ההקרנה. בסרט הזה יובל דיין שרה מנקודת מבטו של אוהב לאהובתו, בטון נוגה, רחומה ומלאת תקווה בסוף טוב ביניהם, גם אם העתיד אינו צופן אותו. יש רק תנאי: "רק תשמרי על

מה האמת של יובל דיין  אחרי הוידוי הזה? שהיא כה אינה תלויה במידת האהבה שמעניקים לה, אחרי ששנים הייתה שבויה בלחץ של הישגים? אני מתקשה להאמין. האם יש מצב שמתרגלים לאהבת הקהל? הפרס הכי חשוב שאמן חושק בו זה אהבת

מה רצה יהל דורון להגיד? שריקוד פותר הכל בחיים? אנחנו יוצאים איתו לנסיעה , מצטרפים לזרם המחשבות, והשיר נשמע כמו פאזל, שבו יש לצרף את כל החלקים לתמונה. מה קרה? מה הם חיפשו? מה החלום המוסתר, ואיך הכל נפתר בריקוד?

למי מתייחסת יובל  דיין בשיר? למישהי חסרת ביטחון שפוחדת להישאר עצמה או לעצמה ?  במהלך השיר הדוברת והנמענת הופכות אחת. אלא מה: "מיליון השאלות" שטורדות אותה – אין להן קשר להתמודדות עם  שאלה – איך להישאר נאמנה לעצמך כל הזמן, 

ר' יהודה הלוי, משורר ימה"ב תיאר את עבד הזמן כאדם מוגבל במגבלות הזמן הנשלט בידי האל.  במקום להיות משועבד לזמן, שגם הוא עבד בעצמו, יש להיות עבד ישירות לה'. חברי להקת מונד לא נמצאים במקום הזה. כבני אנוש ריאליים, הם

ההבדל בין אושר אמיתי לאושר מדומה? תנו לצחי אלוש לענות. לא בטוח שיש לו תשובת עומק. בשיר זה מסתכם בכך שהיא "זורמת לו בדם". האם אלוש יסתפק במשפט האקראי הזה לאבחן מהות אושר האמיתי? גם כותב שורות אלו חושב, שהעיסוק

מיכה שטרית סיפר כי כתב את השיר הזה לאחר שראה כתבה על סגירת מפעל 'פולגת' בקרית-גת. הכתבה התמקדה בזוג שעבד במפעל וראה בעיניים כלות איך עבודת חייהם נמוגה. לפי שטרית, הזוג הזכיר לו את אמו, עובדת מפעל אף היא. השיר

בואו נלמד לכתוב פזמון פשוט. הקלות הנסבלת יכולה לשמש דוגמא. החריזה, המנגינה, הקצב. מחברי השיר הלכו על "תרגיל" ללא חתירה למורכבות ורב משמעיות. שמעון בוסקילה התביית בהתלהבות. אהבה לעולם אינה שלמות. הפער בין החלום למציאות, אבל בלי טרגדיות. לפעמים אוהב

רשב"ג כבר לא התהפך בקברו. הוא כבר רגיל שמדי פעם צצה עוד גרסה ל"שלום לך דודי". ההבדל בחדשה של חבורת "טנדו" הוא שלטקסט המקורי נוספו שני בתים בהשראת שיר השירים. נדמה לי שהפעם הוא שב ומתהפך. מדובר בשיר אהבה וגעגועים

אז מה נשאר מהאהבה? הזמן אינו חבר. מכרסם. אחרי שהפרפרים בבטן נרגעו, מחפשים דרכים להחזיר משהו ממנה. מגלים שזוגיות היא מצב מורכב, טסים רחוק. מנסים לפנטז. מודים על מה שיש. דברים קטנים. שיכין לה עוגה, שינהג במקומה. רוצים עוד לטייל

משרבטי המילים סיפקו לשמעון בוסקילה עוד קישקוש מחורז ומופרך מפיו של גבר, שלא סגור על מה הוא רוצה ממנה. שתדבר, שתזייף, שתחייך. סולח לה (על מה?) רוצה לראות את גנה הפורח, להשתולל, להתרסק.  גם אלוהים, ברוך השם, נמצא בשיר, וב"תזמורת"

ההמלצה בגדול – הכר תודה גם כשהדעת לא איתך. חנוך דניאל מנסה לשכנע בחשיבה חיובית: מה שאפשר לעשות אם קורה לך דבר רע? תבדוק מה הדברים שאתה הכי רוצה בחיים ותנסה למצוא קשר סיבתי בין הדברים הרעים שקורים לך לדברים

זמן חיים ואהבה. מה היחס ביניהם? ארז לב ארי בטון המתכוון שלו, בלחן האפרורי הפשוט, במשב הרוח הים תיכוני הרגוע נותן תשובה. הרוב (ביחסים) טוב. מה שהיה היה. מה שיהיה יהיה. להמשיך לאהוב אותה – זה לשחרר, כדי שהיא תרצה

ויולט מקוננת תשוקת אהבה במקצב דאנס ישיר, הפקה שלוקחת אותה ואת חסר אהבתה לרחבות. להתעצב? לשמוח? ויולט תוותר על מצב רוח עגום למען אור ושמש ותקווה "לחבק בידיים (בקורונה – בעיה) לכפר על הזמן". מאחורי הקול בעל הגוון האקזוטי המיוחד

אני חוזר לשיר כי הוא מתאים לכל זמן, ובפרט לימים האלה, כשהפילוג בין מפלגות מפלג את העם בעיצומה של המגיפה. תודה לפטריק סבג, שקיבל צו 8 פוליטי והתגייס למערכה בהפקה של הקלטה נדירה מהופעתו האחרונה של מאיר אריאל במועדון הבארבי בתל

האידיאליזציה היא הבסיס של ההתאהבות והאהבה הרומנטית. מה שהופך אדם  לנחשק בעינינו, היא אותה פעולה בדמיון המבליטה את הסגולות העושות אותו יחיד ומיוחד, יוצא מגדר הרגיל, נישא מעל האחרים. האידיאליזציה מסייעת לנו להתעלות מעל היום-יום. אלוש נמצא בשלב הזה. השאלה

יש כאן בעיות  כבדות בענייני זוגיות.  על נייר –  מלודרמה: "מה שורף לך בבטן", "רעשים בשתיקות", "אתה חסום", "ממה אני פוחדת" "אולי שכחת מי אתה", "איך איתך שלם כל כך שבור". מוסיקה – פחות מדרמה. יותר חיוך. יותר התענגות. עילי

הדס קליינמן (צ'לנית, יוצרת, לשעבר הצמד הדס קליינמן ואביב בכר) שרה על אי הוודאות והפחדים מפני שינויים בחיים. מעברים ממקום למקום  מבטיחים לכאורה בריחה של תקווה ואור חדש, אלא שלמרות הרצון להאמין,  כי הגעת אל מקום מבטחים – המציאות טופחת.

אנחנו יוצאים למסע בזרם תודעתו של עידן עמדי – מתוך פרספקטיבה והתפקחות רציונלית, מה שהיה, מה שיש, מה שהוא רוצה שיהיה. העמדת עבר מול הווה, ניסיון להיאחז בטוב שביחסים בינו ובינה, לאחר שהם הסתיימו, וגם הבנה שחזרה לאותה תחנה –

אם לא היה משתבש להם  – איך היו כותבים שירים עצובים על נפש מיוסרת שמחפשת שוב את האושר. ההתרפקות המלנכולית  על אהבה שעזבה היא מוטו נצחי בשירים, וברק אבסקר נסחף למהלך כמו מתענג על ההשתבשות. "הכל משתבש לטובה" הוא אוקסימורון, שנועד

ירושלים משמשת את קים קידר לשיר על שינויים בחיים. היא מהווה גורם משמעותי במהות חייו בהווה מול העבר. בזמן הזה, בנסיעה אל ההורים שגרים שם – מתבהר הפער המנטאלי, חברתי, גם הפוליטי. זו ירושלים של "חיים אחרים", של חרדים שבה

עידן עמדי שר געגועים מחודשים לאהובה. יש חורף. המבט שלה ששב אליו. חשב כבר שיצאה מחייו. אבל פתאום, הוא זקוק לדעת מה היא מרגישה, לא רגוע. מה קרה? שיר ישן שחיבר מחדש. עמדי מסדר  קלישאות שירת געגועי האוהב בפאזל חדש.

יובל דיין מנסה – תורת חיים על קצה המזלג. שם המסר: נתינה.  מה אתה יכול לתת לא רק לעצמך אלא גם לאחרים.  דיין שרה על הקטנת ה"אני" לטבות הזולת. המסר ההומני הוא חזות השיר. "זה רק להיות פחות אני בשביל

"אם לומר אמת" שר נועם בנאי – אני לא יודע כלום. לא טוב לי,  מבולבל, לא משוחרר, לחוץ – אז הגיע הזמן לשחרר, להשתחרר, להרפות. לתת לעצמי לזרום ללא כיוון.  זו התובנה.  הסינגר-סונגריייטר שחי במצוקה,  מתנחם באישה ומוותר על שליטה.  משוררי

על מה רינת בר שרה? על לב שמשתוקק לאהבה? על אנשים בלי אמונה שמחכים להצלה, על המצוקה שלה (צעקתי…) על החיים (יש דברים שלא נצליח לשנות) על מחיקת דמעותיה (למה, מה קרה?) על אהבה שכן מתקיימת  ("כשיש לי אות, לא משנה

אל תגידו שלא מנסים להשוות. כשהאחים אריאל, בניו של מאיר אריאל התאחדו לצמד, האחריות על המותג "התפזרה" בין שניים. עכשיו זהו שחר אריאל לבד. המילים מופיעות בתוך ספרון העטיפה בכתב יד צפוף. צליל אקוסטי למהדרין פותח את "כבשה שחורה", זו שרוצים להוציא

היתה תקופה, שפתחתי מדורון של גברים שרים בוכים בלילה ע"ש להיטו של אבנר גדסי. שירים רבים בז'אנר המזרחי הגיעו מנפשות מעונות שנזנחו על ידי העזר שכנגד. נועם בנאי לא שייך לז'אנר הזה, הגם שמצוקתו – טיפוסית לגברים שאינם מצליחים לתקשר