גילי ארגוב שר טקסט השאוב משיחת יום נדושה. כמה רע לי בעולם של פקקים, חוסר תמימות, עשן מזהם, חיים בשקר. בעולם בו "מכרתי את עצמי יותר מדי בזול" יש מי שנותרה "השפיות היחידה". הבעיה בשיר שהוא עוסק ברפרוף בדברים שמסביב,
וידוי שאומר: ואללה, גיליתי שאפשר להתגבר על צרות ומועקות, להילחם, לפרוח, בכוונה גדולה, בלב טהור, באמונה, לקבל את הטוב ואת הרע. טובים השניים למבע רגשני רווי קלישאות על השתקמות. אני בעד (במיוחד בשביל גילי ארגוב) גם כשזה נשמע יומרני, לא