אני מגלה מחדש את השיר היפהפה הזה בגרסה של אתי אנקרי מתוך "עבודה עברית", אוסף מחווה לחמישים שנות יצירה מקורית. מעט קאברים לשירי נצח מצליחים להתעלות על הביצוע המקורי. כאן זה קרה. בועז שרעבי הלחין את אחד הטקסטים המופתיים שכתב
נפל טוב הקאבר של נורית גלרון לעמיר בניון. האינטרפרטציה שלה, היא הופכת את הבקשה לכמיהת אמת. אכן: השתגענו. לא מזהים פנים. אנחנו הולכים סחור סחור ולא מבינים-יודעים :"מי פה צלול מי השיכור, שתמיד נופל לבור". קליפ: היא על הספה בבית
תקנוני: אנחנו הופכים אט אט למעצמת קאברים. כולם שרים את כולם, בין אם אלה הכוכבים הנולדים או פרויקטים מהסוג של "2 צדדים למטבע". נדמה שנדב ביטון שיזם את הפרויקט והפיק אומנותית, לא התכוון לאיזשהו "פיוס" בין מערב למזרח במוסיקה הישראלית,
השיר נכתב לפסטיבל הזמר של 1973, והוא משוייך בעיקר למי שביצעה אותו אז – עירית דותן בעיבוד של אריה לבנון. דותן העניקה לו את תחושת הההתרפקות הנוגה הקלה – געגועים למיני אתרים בתל-אביב הקטנה בהיבט של זכרונות טובים (בתי הקולנוע
נורית גלרון מתעדכנת לקראת מופע לציון 30 שנה לאלבום "משהו בלבבה" (1986). המעדכן: רונן סאבו, מוותיקי סצנת הרגאיי-היפ-הופ-גרוב המקומית, המוכר מהצמד "סאבו וקותי". מתבקשת השוואה לגרסה המקורית בהפקת אילן וירצברג. הצליל עודכן, אבל האם גלרון שודרגה? בכך אני מטיל ספק.
בהאזנה לדיסק השלישי של הפרויקט, מתגבש רעיון: במסגרת תוכניות הריאליטי הכוכב-בית-תהילה,– גם תוכנית הקאברים הגדולה. יש קולות נפלאים, יש מעבדים מצוינים. מכאן הדרך קלה, וגם עם כל המסחריות – יש כאן יעד לאומי לטשטש גבולות בין מזרח ומערב. יאללה, תרימו
תנו לזמרים מעולים המזוהים עם פופ הים-תיכוני שירים מ"הקלאסיקה" הישראלית והם יעשו מהם מעדנים. אני מגיע לתובנה הזו אחרי ששמעתי שלושה קאברים. את שרית חדד אני לוקח לאי בודד יחד עם "אתה פה חסר לי" של אביב גפן. נורית גלרון
