יהורם גאון וישי לוי תקשיב לי אחי
חבר'ה מה רע לכם? תפסיקו לקטר. הכל פה נורא טוב. ארץ חלב ודבש, נטולת מחאה, דשא ירוק ורקיע כחול והרבה שמש, ללא שנאת חינם, רק חסרה קצת אהבה. קונים? אני לא. זה נשמע שיר קונצנזוס מתחנף של תמימות דעים כאילו
חבר'ה מה רע לכם? תפסיקו לקטר. הכל פה נורא טוב. ארץ חלב ודבש, נטולת מחאה, דשא ירוק ורקיע כחול והרבה שמש, ללא שנאת חינם, רק חסרה קצת אהבה. קונים? אני לא. זה נשמע שיר קונצנזוס מתחנף של תמימות דעים כאילו
נראה שגם חברי "זהו זה" חשו שעם כל הכבוד והערכה לשירים הישראלים הגדולים, הקאברים לא מכסים את מה שתוכנית סטירית צריכה לעשות גם מוסיקלית: ליצור שירים חדשים העוסקים באקטואליה ומכאן במושאי התוכנית. והנה שיר חדש שנוגע במציאות שאליה נקלעו האמנים:
קובי לוריא, שכתב והלחין, אינו עולה על בריקדות. השיר נשמע כיוצא מנציג "אוכלוסיית הסיכון", שבוחרת יותר להתרפק על ג'אז ישן מאשר להתקומם בצליל חדש. אלי מגן מוציא לפועל בלדת סווינג בסגנון הזה. געגועים מהסוג הזה אינם מתכתבים עם זעם בעיניים
השעה אחת. צהרי שישי. צוותא 2. קירות שחורים. הרחק מאור הזרקורים מהמולת התרבות או חוסר התרבות, קורה משהו ראוי להארה. הקהל והאמנים במקום נראים כמו מפגש מחתרת בארץ חשוכת דמוקרטיה. הקהל שמגיע בשעה זו ללובי של קובי יכול למלא סלון
קובי לוריא את דורי בן זאב חוככים בין השד לכרס. מי ינצח? במציאות המקומית חסרת ההומור, שבה פוליטיקאיות קטנות משחרות לטרף מהסוג המיני כדי לפטר בשידור חי איש תקשורת עתיר מוניטין – ההחלטה לא פשוטה. תקציר הפרק: הוא (ירון) חפן את
קובי לוריא חרז שיר המתייחס למצב הדיור ולקשיים של אנשים צעירים בישראל בימינו. זה אינו שיר מחאה נוקב על כישלון השלטון בפתרון מצוקת הדיור, אלא יותר ביטוי עממי לתופעה כללית, לפיה צעירים מעדיפים לחסוך כסף של שכירות ע"י חזרה לבית
בואו לקברט האולד סקול הסטירי של קובי לוריא. הוא נשמע טוב לכל עת, במיוחד לעת הזו, שבה, הטייקון הוא השליט בחברת ההון-שלטון. קובי לוריא חרז בעין צוחקת ועוקצנית. יש מקום גדול להזדהות, גם אם המוסיקה נשמעת שיר ילדים מעט מיושן
קובי לוריא גייס את ה"לובי" שלו לזמר שיר על ואהבת לרעך כמוך, כאילו הוא נולד אתמול לעולם שבו יש לטוב סיכוי לנצח את הרע. כנציג הטוב, הוא מסרב לשנוא – מוכן רק לאהוב. מה לעשות שנבראנו בצלמו, אבל לא רק
רק השם ביבי נתניהו חסר בשיר המחויך והמרקיד הזה שכולו דברים ברורים על הבלוף הגדול. "לשיר הזה יש מוסר השכל/ שבין מנהיג לקוסם יש עדיין הבדל/ שקוסם יכול תמיד לשלוף איזה אס/ אבל אז אין הבדל בין מדינה לקרקס" –
"אני חרש" – באינטונציה הזו יכול היה להפוך ל"אני יורה" על משקל יהונתן גפן. המרחק בין לא לשמוע ובין לירות – כמה שזה נשמע מבהיל – עלול להיות קצר מאוד. כי החרש אינו שומע אבל הוא רואה. איך הופכים נכות/