מוסיקה ישראלית
גיל ויגן קפטן ילד
עובדה שאין עליה עוררין: אב אוהב את בנו מכיוון שהוא בנו, והסגולה הזו – להיות בנו של האב – אין שום מעשה שיוכל להפר אותה או לפגום בה. השאלה עד אנה? לשם כך נטה את הפועל רגש. נקבל מכל הבא
10/09/2021
עובדה שאין עליה עוררין: אב אוהב את בנו מכיוון שהוא בנו, והסגולה הזו – להיות בנו של האב – אין שום מעשה שיוכל להפר אותה או לפגום בה. השאלה עד אנה? לשם כך נטה את הפועל רגש. נקבל מכל הבא
לאה שבת רוצה לשנות כיוון. השינוי מתקשר אצלה עם חופש. גם עם אהבה. נסו לחבר. השיר נשמע יותר קובץ הוראות אימון אישי כללי לשחרור מאשר נרטיב של חידוש והתחדשות. למרות הקצביות והפאנקיות הלא שגרתיים, לאה נשארת במקומות צפויים, לא הצליחה
תומר צימרמן "נוסע איתה" ללונדון כדי להגיע להשלמה מתוך מודעות, שאדם בתוך עצמו הוא גר, ואם הוא רוצה לחיות עם עצמו בשלום, עליו להיענות לתשוקותיו, להאזין לקולה של "ציפור קטנה". הנסיעה ללונדון להופעה משחררת סוף סוף מתסכולים ופחדים. "אני חי
מה גרם לכותבת לכתוב שיר אוטוסוגסטי כל כך נחוש, לשכנע את עצמה לשנות התנהגות בצורה חיובית? על כך השיר אינו נותן תשובות. כל הנאמר-מושר ע"י ניצן גולן הוא חזרה על אמירות מחזקות של אהבה עצמית וביטחון מחודש בעצמה ובחיים חדשים
קורונה. וירוס הנפש. התסמינים הפסיכולוגיים. הנגיף ששם זרקור חזק על המוגבלות האנושית מול כוחות עליונים, ניפץ את האשליה שאנחנו מסוגלים לשלוט בגורלנו. עירומים מבטחון גם במובן הממסדי. יואב חסיס מתאר חרדה, חוזר אפילו למצב של תינוק הזקוק לסיוע. מצד שני:
טיפה של שפיות. אחדות. רגעים של אמת. תקווה. אהבה. אמונה. מתי כותבי שירים הגיעו בשנים האחרונות לרצף כזה של מילים שמאירות את המנהרה החשוכה באור נגוהות. משונות דרכי החיים, והחיים ממשיכים להיות רצף של קלישאות של שחור לבן, אבל כשהמציאות
ניצן גולן נשמעת כמו זמרת שהגיחה מאיזו בימת מיוסיקאלים יוקרתית בווסט אנד/ ברודוויי. היא שרה בעוצמות קוליות ובטכניקה המעידות על שליטה טובה מאוד ברזי השירה. השיר הוא חשבון נפש בעקבות משבר יחסים, שהוליך למקומות לא טובים כמו רגשות אשם, ניסיון להחזיר
מה יש עוד להגיד על כוחו של הכסף שלא נאמר? אז כן, הכסף ממשיך לשלוט בחיינו כמו האהבה. למי שאין, למי שיש. מי מנצח? יחסי הכוחות מוכרים. הרכב ה – The Wednesdays מנסים עוד תובנה אוטופית – הגיע הזמן להשתחרר מתלותנו בכסף.
שימי דיאי חשב "צלצולי פעמונים", כתב בהשראת השיר הזה, וגם מצא דרך לדגום את יוצרתו, אהובה עוזרי לשיר באמצעות קבצי שירה מקוריים. דיאי אינו הקול הגדול שמנסה לכבוש מקום בין האייל גולנים והפאר טסים באיזה שיר שמח לכפיים או שיר לשבורי
מה כואב, מה מתסכל, מה מפחיד, מה הבעיה שלו? לפי השירה – נהוראי בוחבוט במצוקה ענקית. הוא יותר מאשר חושף את הבפנים. הוא פורק אותו ברטט של מיתרי הקול. לא שכיח לשמוע מוסיקה שהיא סייסמוגרף תחושתי מהסוג הזה. כאן זה
רצף הרהורים שעבר אצל מלאבס על אהבה: היתה לו מחשבה, שכאשר אתה אוהב מישהי, אתה מת. עכשיו הוא בסדר, כבר לא חושב עליה כשלו. הזמר מצליח להעביר את התחושה, כשהוא מהרהר על מה שעבר עליו. הקול משדר את המחשבה והתחושה במנעד
חוזרים לשאלת הנצח – מהו אושר? "האם מותר למצוא גם אושר/ בגוונים של היום יום?" שואל אורי וייל. האם אם מציאת אושר היא עניין של מותר או אסור? מהו בדיוק היחס בין "שעמום" ל"אושר"? מה הם החלומות ש"התבדו"? מה ייחודו של
נטלי כחלון מתארת יחסים את האמונה שלה. מאנישה אותה כדי לפנות אליה. שמרה לה "פינה חמה", אבל אינה יודעת מי מחזיק את מי, היא את האמונה או האמונה אותה. זוהי רק "פינה חמה"? אמונה היא עניין רציני מדי כדי שנשאיר
מהי אהבה? המילון יגדיר: חיבה עזה, אהדה, רגש משיכה, התחושה שחש האדם האוהב לאהוב, חשק, תשוקה, חיזור, הערצה, כיבוד. לאה שבת חשה שבמציאות הלחוצה היא זקוקה למשהו מזה שיפעפע ויחדור אל מתחת לעור, שייספג ויתנחל בתוך הנשמה. פגעי הזמן? כל
יאיר בן דוד שר המנון לפקפוק. כמפקפק ותיק, כמי שחייו מלאים יותר סימני שאלה מסימני קריאה, אני מצטרף בשיר הזה למגמת הפקפוק הגורפת. לא הכל חרטא ברטא כמאמרו של אותו נזיר. השאלה היא איך מפרשים "פקפוק"? הפקפוק כמוטו לא תמיד
יש משהו כובש בהבעה הפשוטה של יואב חסיס בשיר העוסק במבחן עצמי גלוי, פתוח וכן. המנגינה העגולה והנוגה נושאת נרטיב של התמודדות כנה עם יכולותיו. העתיד – מעורפל. בהווה – יש דברים שהוא יכול להבטיח, שהם עובדה. ברגע זה –
קיים פער בין החלק הראשון של הטקסט – מבט מממוקד ומחודד לתוך עצמה ברגעים של חולשה וחרדות ובין החלק השני של השיר (הפזמון) שהוא קלישאה נדושה על השתחררות ממצוקה – "למדתי לעוף". מה בדיוק המשמעות של "למדה לעוף". תרפיה עצמית?
הקולות מתוך האלבום "Thousand Voices" של חגי קריגר מספרים סיפורו של החי-מת – "עדיין נושם אבל מת/ במחשבתי אני חי בתוך כלא". קריגר את מרקו מנסים לספר את סיפור הטירוף שאוחז את הדובר שחש "מטורף כמו איש משוגע", המוסיקה היא
22 שנים המתינה דפנה ארמוני כדי להוציא סינגל מקורי. מה יום מיומיים? סערה כפולה: בים ובשמיים ובתוך הנשמה. צלילי הפסנתר בפתיחה הם השקט שלפני. ארמוני שרה כאב מתגבר. הגיטרה החשמלית מצטרפת לדרמה הפנימית. סיטואציה: היא והוא יושבים בבית קפה מול
אני חייבת להראות לו שאני מה-זה בסדר. שהיום הרבה יותר טוב לי. שלא ממש מתעניינת בו, רק הסקרנות גרמה לי להציץ לפייסבוק שלו ולראות לו את כל הקמטים. המאזין גם מיודע על סיום כתיבת השיר, ומשום מה תוהה, למה היא