שנת הקורונה השאירה רבים במצב של חוסר ודאות, תסכול, בלבול, חוסר אונים וחשש לעתידם. ג'קו אייזנברג שר את תחושותיו מנקודת מבטו של יוצר, שההשגרה רוקנה אותו מהשראה, ובכל זאת הוא מצא הארה בעצם הכתיבה על המצב המדכדך מתוך הכרה ברורה,
אולי השיר הזה יסביר מדוע ג'קו אייזנברג לא פרץ דרך 15 שנה אחרי שזכה בכוכב נולד. הייתי שוקל אם להוציא אותו כסינגל. זה שיר של אלבום. פחות סינגל. אייזנברג שר השתתפות בצער עצמי, חרטה מול מי שהיתה איתו, מה שהוביל
ג'קו אייזנברג חוזר מהכפור. טוב שהוא חוזר. השנים שעברו מסתבר לא חלפו. עדיין זה פועם אצלו חזק. השיר הזה מגיע מהלב ומחמם את הלב. אייזנברג עושה חשבון נפש על יחסים שהיו ביניהם – "האדם שרצינו להיות/ נעלם תחת כובד השקר" ועל
