1964. מקום ראשון – ארה"ב. מקום ראשון – בריטניה. מאז חלפו 58 שנה, והשיר ממשיך להלהיב. את הלהיט כתבו רוי אורביסון, אשר נודע בכינויו The Big O, מחלוצי הרוקנרול הלבן, ושותפו לכתיבה ביל דיז Bill Dees. סיפור שהיה כך היה:
לדבר על הסיקסטיז זה לספר על אהבות חצובות בנשמה. חלקן – באוסף הזה, מראשית השישים עד תחילת השבעים – המון שירים שהם חלק מהווייתי. רק שירים כנראה יכולים לעורר זיכרון כבוי, אולי אפילו יותר מתצלומים ישנים באלבום התמונות. לשמוע בובי וינטון שר
אני מוכן לקבל את הקביעה שמעולם בתולדות הרוק לא קם הרכב סופרגרופ כמו הטרבלינג ווילבריז, הרכב שהתחיל הכי לא צפוי: ג'ורג' הריסון היה זקוק לשיר שני לסינגל שלו ב-1988, מה שנקרא בי-סייד. ג'ורג' טלפן לחברים טובים – ג'ף ליין (מ – ELO) , בוב דילן, גדול משוררי
כנער הייתי שבוי בקסמו (סוג של מעריץ) של מי שכונה "ביג O". רכשתי תקליטון 45 סיבובים מפעים שלו שנקרא Only the Lonely. גם עכשיו, כשאני שב ושומע את השיר – הלב זוכר. למעשה – מתגעגע. מדובר, אגב, באחד מלהיטיו הגדולים.
הגם שזהו שיר עצוב על בדידות, רוי אורביסון סיפר, כי כתב אותו בשעה של שביעות רצון. "בימים שהייתי בודד, עצוב ולא מחובר לסביבה – לא יכולתי לכתוב שירים. את כל השירים המצליחים שלי כתבתי במצב נפשי טוב". אורביסון כתב אתת
