בעז שרעבי ומכלוף שלם איתך
האם אהבה בוערת לאורך זמן היא פנטזיה? מחקרים מראים שלעיתים קרובות החיים יחד מתגלים כאויב מספר אחת של הרגש הלוהט. השאיפה האולטימטיבית של כל אהבה היא גם האיום מספר אחת עליה. האם אפשר לחיות שנים ארוכות יחד ולהמשיך ולאהוב כמו
האם אהבה בוערת לאורך זמן היא פנטזיה? מחקרים מראים שלעיתים קרובות החיים יחד מתגלים כאויב מספר אחת של הרגש הלוהט. השאיפה האולטימטיבית של כל אהבה היא גם האיום מספר אחת עליה. האם אפשר לחיות שנים ארוכות יחד ולהמשיך ולאהוב כמו
נועה קירל דז׳ה וו שומו שמיים: היא קנתה לו מיטה, והוא השתמש בה לתינוי אהבים עם אחרת! מרגישה כאילו התנסתה כבר בעבר בסיטואציה. יצרים? "תקנא תקנא תקנא", היא אינה נשארת חייבת. מה יצא לך מזה שהיא תגרום לו לקנא? מצד
נו, המציאו לעדן חסון שיר חדש לשמחות. הן כרגיל מתפתחות מצרות (עם הגברת שתמיד מנצחת אותו). אבל פתאום "הבין ת'חייים" אחרי שנסתובב בעשרה מועדונים ומצא פתרון – ישיבות עם חברים באווירה של שמחות. "תמיד בישיבה יש לי תחושה שמשתנה/ כשכל
כולן רוצות להיות נועה קירל. מפעילות מנגנון של כותבים כדי לייצר להיטים. תרצו – שירי קיץ לאנשים צעירים. ענבל רז שרה שיר קנאה המגיע לאו דווקא מגעגועים לאקס, אלא מתוך רכושנות. קנאה היא סימן מובהק לרכושנות, לא לאהבה. האם ניתן
במוסיקה המקומית יש מתמחים בכתיבת שירים של שבורי לב. העיקרון: שפוך הלב מול המאכזבת, תוריד ממך את כל מה שיש לך להגיד לה. ברבים מהשירים האלה, מוצאים נרטיב התקרבנות והתבכיינות ("את כל הרגעים הכי יפים זרקתי"), ומצד שני ניסיון לשכנע
איך היא מזמינה אותו לזוז. פירוש משה פרץ? לנוע, לשנות מקום, לרקוד? נותן לה לשלוט בו. כי מה? כי יש בה איזה סוד. מקפלת אותו כמו נייר. נשארת עד הבוקר. נותנת לו להתקרב טיפה טיפה. משה פרץ, מה הסיפור שלך?
תפיסת ה״כאן ועכשיו״, או תפיסת היום, אומרת שיש לנו רק הרגע הזה, ושאנחנו אמורים לפעול כרגע בצורה הטובה ביותר, בלי להתעסק יותר מידי בעבר או בעתיד. זוהי תפיסה שבה אתה לא חותר למקום אחר, אלא להפך, אתה נמצא כאן. העניין
האזינו לפרויקט מחייה המתים, ותודה לבינה המלאכותית שחיברה בין זוהר ארגוב ועפרה חזה. אילו הבינה הזו היתה חתומה על המילים – הייתה מקבלת ציון נמוך. איזה ממרח. המוסיקה – משפרת מצבה. הקולות – זה לא זוהר ארגוב. זה אינפוף מוזר
רן דנקר נעזר בשני יוצרים כדי לומר משהו על התמכרות להצלחות, הגשמת חלומות וכל המערבולת אליה אתה נכנס במצבים מורכבים שאינך יכול לשלוט בהם, ועם זאת לקבל את ה"שדים" שלך למרות שנקלעת ל"לונה פארק של רגשות", כי הם (השדים) שנותנים
שלוש הזמרות "הכי מדוברות בארץ" – לשון דף יחסי הציבור – הן גוף חסין מכישלון בדרך לפסגה. הלכו איתן על בטוח. גייסו את מיטב יצרני הפופ המקומיים. לא שאלו אותן, הן ככל הנראה לא גילו התעניינות עומק באיכות המוצר הסופי.
מסרו למאיה דדון טקסט סתמי ולא אמין כדי שתתבכיין עליו בסלסול נוגה, שאין מאחוריו איזשהו רעיון הגיוני. קראו לשיר "משפיענים", כאשר זה ממש אינו העניין שעליו שרה הזמרת. מה לה ול"משפיענים" בחברה? בסך הכל רצתה לחזור הביתה בשלום ולקבל חיבוק
בא לה ללונדון או פריז. זהו? זה כל השיר? אה, רגע יש חרוז – רוצה את זה זריז. גם שיתנו לה להזיז. יצא חרוז! ואללה. זה מה שרוני דואני רוצה – פריז-זריז? זהו? מה הסיפור של ה"זריז". מבצעי חג המולד?
צרות של אדם שכבר אינו מתרגש, אחרי שהראל סקעת הגשים מאווייו (יש כבר ילדים), מתרגל, מכיר את החיים נכון לעכשיו, הבין את הקומבינה של השגרה. הזמן שרץ מהר, אבל שומדבר מרגש בגדול כבר לא קורה, והאושר מתמצה בכך שהוא קם
לפי הראיון עם נועה קירל ב-12, אכן אין לה דקה לנשום. ההורים דואגים שהפנתרה שלהם תשמור על הבריאות? הכסף והפרסום יענו על הכל. השיר שאתם שומעים כאן הוא פרסומת לחברת המשקאות הגדולה. הביקורת הזו אינה על פרסומת, אלא על האינסטנט
רן דנקר מזדהה עם הטקסט הזה? נראה לי בחור עם ראש חושב על הכתפיים. מה לו ול"מלכת הרחבה" העצובה, שבורת לב יענו? המילים – אמצעי. דנקר רוצה להיות "מלכת הרחבה" בשיר הדאנס הזה הנפתח באיזכור ההרמוניות של להטי הסיקטיז. תביטו
גאיידה משחקת אותה פרחה שמחשיבה את עצמה גברת, בוחרת את הבחור הבא שלה לפי דרישות מחמירות. הוא לא ימצא כמוה עוד מליון שנה, אחת כמוה לא מחפשת בקטנה. איך בכל זאת ישבה את ליבה? כותבי השיר לגאיידה, הסתפקו ב –
הכואבים והסובלים באהבתם מחליפים את ספת הפסיכולוג בכתיבת שירים ובנגינה על גיטרות. הנרטיב הזה נפוץ בנתיבי המיינסטרים בימינו, לקו הקיטש הזה יש יצרני להיטים מוכשרים, שמגייסים את הקולות הנכונים. הפעם דולי ופן לא הסתפקו בקול אחד, ולא רק במהדורה אחת
אלף כוכבים מסתכלים איך שהיא רוקדת, למעשה שניהם רוקדים על החול. רק שיחזיק חזק שלא יפלו. הוא מוכן גם לעוף איתה. זה מסתכם באנגלית: I Love You I Need You. טראח. למה אנגלית? בעברית, יעבוד? "אני אוהב אותך, אני זקוק
אולי עדן בן זקן המתהדרת ב"זמרת העשור" תסביר מה גרם לה לעשות שימוש כל כך תכוף ב – what the fuck בשיר הזה? נראה לכם שיש לה תובנה בעניין? אני אומר: אין לה – כי גם בשיר השימוש בביטוי הוא
מה שהיא עשתה לו – אף אחת לא עשתה. שלא תשלח לו הודעות ולא תבקש "חינמים". יסלח לי איתי לוי שלא אתחקר את עניין החינמים. יותר חשוב לומר, כי גם כמכתב פשוט למי שהפכה מטרד בחייו, השיר הזה עובר אבל
נוי פדלון היא מ"מ שרית חדד נכון לעכשיו. השירים שהיא בוחרת. הטון שהיא מסלסלת, המוסיקה האוריינאל לייט. גם האוריינטציה הים תיכונית – שירים לשכנה שממול הפגועה מאהבה נכזבת. יש לה את זה. מיינסטרים עממי צפוי. לא מעבר. לא הכי הבנתי
מי שכתבו את השיר הזה ינסו לשכנע שיש הגיון במילים. אז זהו שלא. ההגיון הוא של טפשים. נכון: יש מי שיודעים טוב מכותב שורות אלו מה יעיל לקדם את העלמה. נועה קירל היא מוצר תעשייתי מובהק. השיר הזה יצא מהמפעל
העולם האלקטרוני מחזיר את מוקי לקו שפיות אנושי, מחדד בו מחדש התחושה להישאר קרוב ונאמן למי שיש לו אהבת אמת, ועדיין קיים החשש של מציאות שעלולה לשנות את פני הדברים: "אנ'לא יודע אם זה כל כך טוב לי/ הלוואי שנישאר
ליאור נרקיס אחרי כל השנים, מסתגר באותה קופסה של גבר בודד בוכה בלילות. הוא לא יהמר על יציאה מחוצה לה. הלב סדקים, האוויר נגמר, התקווה גוססת. כמה צפוי, כמה ממוחזר. ממחזר שבלונה של הגבר המתקרבן הזמר בז'אנר הים תיכוני. בשורה
איך, איך המלכה של העולם, המליאנית, בעלת אלף חברות, שטסה מחלקת עסקים – איך אין לה "וי כחול". רגע, מה זה "וי כחול"? נו באמת, איך נבצר ממני המידע הזה? אז ככה: אנשים מפורסמים, מותגים מוכרים וחברות ענק בדר"כ סובלות
לצורך ערב הגאווה (פארק הירקון), הראל סקעת פנה לשיר השירים ג': "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו". סקעת פסח על "משכבי", במשמעות של נסגר בביתו על משכבו בלילה, ויצא לשוטט ברחובות בחום התל-אביבי לחפש את אהובו.
מה לאליעד ולפופ פוארטו ריקני? תעשיית הפופ המקומית תמיד הצטיינה בחקיינות. עם לבדד ישכון מסובב גלובוס ומעתיק טרנדים. אליעד לקח את Metro The Savage, ראפר פורטוריקני כדי לשדרג את עצמו למרכז המיינסטרים הגלובלי. הטקסט אינסטנט מכאני, ממש כמו המוסיקה. אולי
ב"מה יפים הלילות בכנען" (*), שיר אהבה של יצחק כצנלסון, נכס צאן ברזל של הזמר הישראלי, שומעים את שירת הדממה ואת יללת התנים הנוגה. ליאור נרקיס עושה שימוש בחלקו הראשון של השיר כדי להפוך את הדממה למסיבת יציאה מהקורונה. המשך
עדן בן זקן שותפה לשיר על פריכה במסיבה על הגג במגדל הכי יקר. על רקע מסיבות הסלבס בקורנה, יש אפילו רלוונטיות לקליל הזה. האם התכוונה לפרודיה? הבחורה אומרת לבחור כי היא השתנתה – "כבר לא עשה שטויות". מה השינוי –
מגלים את העדן בן זקן החדשה. היא רק בת 16. יש לה מנעד יפהפה לשירים קורעי לב. אחרי השיר הזה יגיע בטח שיר שמח. יש פס יצור בז'אנר. ה"חינוך" המוסיקלי לזמרות העתיד אינו חושב מחוץ לקופסה. אנחנו בסרט של אוריה