ככל שהעולם החיצוני כאוטי יותר, כך גדל הרצון למצוא מקום שלא קורה בו הרבה, שנותן שקט לנפש. זו אינה דווקא בריחה, אלא מתן מקום לנשימה, לשקט שבין המחשבות. אין ידיעה הוא מצב שבו ניתן למצוא השראה וחיבור. אנחנו פחות אפקטיביים,
הפחד משינוי הוא למעשה פחד מאיבוד שליטה, ובחלק גדול מהמקרים פחד כזה מוביל להדחקת הצורך בשינוי ויישומו בפועל בתוך חיינו. פחד כזה מלווה בקושי רגשי המקשה ליישם פעולות כאלו ואחרות שמטרתן להוביל שינוי מהותי ומשמעותי בחיינו וזאת גם במקרים בהם
מהו ה"זה" שהולך ובא? כמו יוצרים רבים במוסיקה, טוהר קדוש נותנת לדכדוך לנהל את כתיבתה. חושך ואור הם אמצעים נדושים. את החושך היא מחבקת, את האור היא מבקשת בצנצנת. את עצמה היא רואה מפוזרת באדי עשן בין אנשים, נצמדת לכביש
שנתרגם? "הלוואי שיכולתי לשכוח את הלילה ההוא/ אהבת אותי כאילו הייתי האהבה עצמה/ מוזיקה וחיים נוטפים ממך/ לא יכולת לתת לי ללכת לישון/ לא יכולתי לתת לך ללכת בכלל/ היית צריך שאשאר במוזה/ צריך שאשאר ערה/ ולהמשיך לבעור, להמשיך לבעור,
הזמר כמו סגור בתוך קו מחשבותיו. הטון משדר מצברוח נוגה מהורהר בקצב איטי מאוד. ההתבוננות בנוף מחוברת לרגש, מחברת אותו לילדותו – במיוחד בחורף – "אז הרטיבות בחוץ מגיעה גם לעין", ומן העין עושה דרכה אל אזורי הרגש. רן גיל
הילד המתבגר שעוזב את הבית גורם לאב לרצות לגונן עליו. כשהוא גדל והוא יכול סוף סוף להנות ממנו, מאותת הילד לשחרר את החבל. המהלך ספוג בתחושת הפסד רגשי – מצב שהילד כבר לא "שלי". ההתנתקות לא פשוטה. המתבגר משדר מסרים
יש עץ למעלה בעמק שמזכיר לה בית, יש שיר שמחזיר הביתה, והשאלה היא מה קרה שהבית התרחק? "האם הבגדים שלי התכווצו והצטמצמו או אולי גדלתי?" אינאבל היא אחת היוצרות המקומיות היותר מקוריות בשפה האנגלית. השיר הזה הוא פופ המכיל את
הדמיון הוא רץ למרחקים ארוכים. תן לו להשיג אותך שנות אור. עירא נוסבאום ונדב דירקטור, אנשי "חומר אפל" אינם מתכוונים לתת תובנה – מה מניע לדבר על פגישה בין אנשים פרודים בגלגול הבא. הנשמות מבחינתם הם "חלקיקים", ויש מצב שהם
אסוסיאציה פרועה: לאנורד כהן ביקש – "דאנס מי טו דה אנד אופ לאב" . אינאבל מבקשת – "דאנס מי טו דה גרייב". זה לא אותו המוות, אבל גם אצל כהן יש מוות בסוף התהליך. קח אותי לאובדן חושים, כי המסיבה
היא מבקשת: "השאר את נשיקותיך על כתונת הלילה שלי/ אאסוף אותן כשאתעורר". ענבל נצר (InAbell) נוגעת באהבה מתוקה מתוך שינה עמוקה וההתעוררות שלאחריה. הריחוק החלומי הוא שיוצר את החוויה המסתורית משהו וגם את תחושת המציאות ההזויה – היא תחשב את השעה
מנין הסימנים על הידיים? תמהה טוטמו, בשמה המקורי – רותם אור. נתבונן על מה שעובר עליה. אנחנו איתה ברכבת. היא מתקשה לזכור. היא תנסה למחוק אותם. זה לא מפחיד אותה. המבט על "חורים שחורים" לאור היום הוא ניסיון להעיף מבט
לענבל נצר ((InAbell) יש סיפור שקושר את האדם והטבע על רקע חילופי העיתים והדורות. שיר על מי שהיתה אחוזה בקרקע חקלאית, "ליד הסלעים הצפוניים היא שתלה שורשים / בוץ מילא את סוליות מגפי הגומי שלה / האוויר היה רענן /
