השמש קרה, המיטות קרות, הירח חם. מד הטמפרטורה פעיל מאוד בשיר הגעגועים של גיא זו-ארץ המזמר על הישרדות רגשית על רקע געגועים לזוגתו ולבית ממקום רחוק בו הוא נמצא. כותב המילים ניסה לשרבט כמה שיותר "רגש" לשיר ונפל למלכודת של
רועי זו-ארץ קושר בין העדר אהבה ואנושיות בעולם כאוטי ובין סדקים בענייני היחסים האישיים. כשמסביב רע, מחפשים את הטוב הקרוב. זו-ארץ מנסה לתלות עניין בעניין. הציפיה לשלמות מתמקדת בשאלות תם כ"איך זה יכול להיות?" הבעיה היותר משמעותית – החיבור רופף, סתמי
עכשיו זה כבר לא לדינו עם גיא זו-ארץ, אלא רועי זו-ארץ נטו במהלך נוסף לקראת אלבום חדש, עוד מבחן סולו למוסיקאי משובח. רועי שר בטון מעט קודר סיפור של התבוננות "מהצד" של פרפקציוניסטית אובססיבית בעל "אג'נדה מדודה בשניות", "נלחצת להספיק
רועי זו-ארץ עושה חשבון עם סופרמן. הוא לא תמיד נמצא שם בשבילנו. יש בשיר לא מעט מידע אודותיו: הוא עצוב, הוא בבית, נעלם מן השמיים, איבד כנפיים, אכזב אישית את הדובר בשיר ("בכיתי ונבהלת כאילו לא הכרת אותי") ומצד אחר
שיר על מידותיה. בול. כל כך תפור שאין בו שום הפתעות. זו היא. הרגש שרץ לפניה. אבל לא קונפקציה. לא שיר ממפעל שמייצר עבורה. שמעון בוסקילה אינו מהסוג שדופק כרטיס. נעם חורב יודע למי הוא עמל. הטקסט הדרמטי-כביכול: "באהבה הזאת
