חיילים שלא חזרו הביתה הם נושא כמעט מתחייב בשירי הגעגועים שנכתבים עכשיו. רועי סנדלר שר בטון מדוכדך ובכיליון נפש על מי שעזב את חייו. הטקסט פשוט – מזיכרון של ילדות, הדמעות, התפילות החלומות, האור הגדול שהשאיר. חבל שהוא הוסיף –
הוא מוכן להכל – אפילו שתזייף עבורו אהבה, רק שלא תשאיר אותו מתגעגע על אי בודד. איפה אנחנו? – במגרש מוכר: מכתבי שבורי הלב המתקרבנים לאהובתם המאכזבת נואשות. זה מגיע בסוג של עסקת חבילה: מנעד קולי + רגש + סבל.
זהו השיר ש"ליאם הפקות" מציגה לרגל החתמת רועי סנדלר? מכניסים גם אותו לליגת הזמרים השבלוניים, שמתבכיינים בשיר אינסטנט על שברון ליבם בגלל אהובה שלא נותנת להם הכל? הבנאדם המתגעגע רוצה אותה בשבילו קומפלט – שתהיה שלו לא רק בלילות אלא
מי צריך תקשורת רכילות, כשהחתן מספק את כל החומרים, ומחסל בלי ציניות את אפקט תאוות המציצנות. אז לא, תודה, גיא פינס, אומר החתן אייל גולן, תשאיר לי את העבודה. במילא, התוכנית שלך לא קיימת בימי קורונה אלו. אני שולח אליך
מחפשים מתכון לדאבל בתחרות בת"א, כדי שעם ישראל יוכל לטפוח לעצמו פעם שניה ברציפות על השכם הלאומית. אולי נמאס כבר לשמוע שעשינו את זה פעם (יזהר כהן, חלב ודבש), אבל נכון: אשכרה יש תקדים ויש מצב לטפח אשליה. הראל סקעת היה
