"כשאתה עולה על מיטתך/ וכשאתה נועל הדלת / חשוב על אלה/ בחושך ובקור בגלל שאין מספיק אהבה לכולם סימפטיה/ היא מה שאנחנו צריכים ידידי/ סימפטיה היא מה שאנחנו צריכים ידידי בגלל שאין מספיק אהבה לכולם" Rare Bird הייתה אחת הלהקות
15 שנה ו-32 שירים של להקה שאפשר לומר עליה שהיא עושה מה שנשמע כרוק אומנותי – ארט רוק. אולי זה יפתיע מישהו: זוהי האנתולוגיה הראשונה של להקת הרוק- אינדי (נוסדה בבאפלו, ניו ג'רזי בסוף ה-80) , שמחזירה עמוק אל תוך
כותבי השירים וולטר בקר ודונלד פייגן השיקו את סטילי דן (Steely Dan) עם אלבום בכורה מוזר-מפתה, ועם זאת כזה שקיימת בו מעין דואליות של מיינסטרים ופופ אלטרנטיבי, נגישות וחמקמקות גם יחד. בעידן של כוכבי גלאם ורוקרים הניתנים לזיהוי מיידי, שני
אני אוהב לחזור לשירים של הנטאשות. זה לא שכל שבוע אני מטפס על סולם להוציא איזה אוסף או את ה"בלה בלה", אבל הנה הזדמנות להתרפקות: מתאימה לי במיוחד המלנכוליות הפיוטית שלהם. דוכין המדוכדך תמיד השלים את שטרית הרומנטיקן הבלוזיסט. בואו
אריק ברדון סולן "החיות" היה בן 10 כששמע לראשונה את "בית השמש העולה", שיר פולק ישן שהוקלט לראשונה ע"י הזמר ג'וש ווייט. המילים לא ממש דיברו אליו. הלחן – לא הרפה ממנו. אנחנו מדברים על נער צפון אנגליה, בפרבר מתועש של
חוגגים חיים, רוקדים אחרי עלות השחר, האם אתם שומעים? הרקטות שורקות. הם באו לשיר שירים, רקדו אהבה ונטבחו. "קיימא" (KAYMA) .מתייחסים למה שקרה בבוקר ה-7.10 בפסטיבל סופרנובה של Tribe of Nova. גיא ההריגה במסיבת הטראנס הוא פצע עמוק ושותת שנפער
לא תמיד אני מאבחן את ההבדל בין Essential ל – The Best Of, אם כי נדמה שבמקרה השני (בסט אופ) חברת המוסיקה מנסה לעשות עוד איזה הון על הכוכב. ה- Essential לא הולך רק על מה שנקרא "הלהיטים הגדולים" אלא
בשלושת אלבומיה פיתחה סטילי דן Steely Dan גישה אימפרסיוניסטית לא צפויה במסגרת מוסיקת הרוק, חופשית מקונבנציות מוסיקליות, ייחודית בצליל. Pretzel Logic הוא ניסיון לגבש קו מוסיקלי ממסוגנן בתוך הגבולות הצרים של פורמט השיר בן שלוש הדקות. ההרכב פיתח דפוסי קצביות
זה אחד האוספים היפים של להקת סוונטיז בריטית שיצאה ממנצ'סטר ב-1970 (הזמר-גיטריסט, גראהם גולדמן הזמר-גיטריסט, אריק סטיוארט, קווין גודלי, לול קרים) כל הגדולים של 10cc – הלהקה שקראה לעצמה ע"ש כמות פליטת הזרע הזכרית – שירים מעוררי בלוטות נוסטלגיה, ארט
פול סיימון הרגיש צורך להיחלץ מד’ האמות של האולפן הסגור כדי לשאוב השראה, ויצא לדרום אפריקה תוך סיכון שיחטוף על הראש, כיוון שדרא"פ הייתה אז תחת שלטון האפרטהייד, כדי להתחבר עם בכירי המוסיקאים שם. אפשר לנסח זאת מתוך עדותו של
The Wall הוא אלבום קונספט על כוכב רוק ממורמר ומנוכר בשם פינק. ב-"Comfortably Numb", פינק מקבל תרופות על ידי רופא כדי שיוכל להגיע להופעה. המילים מתייחסות לפינק (שהאלבום כולו מספר את סיפורו), אשר מתמוטט בבית המלון לפני הופעה. הבתים הם
Primal Scream היא להקת רוק סקוטית שהוקמה בגלזגו בשנת 1982. הסאונד של הלהקה התפתח עם השנים, תוך שהוא משלב אלמנטים של רוק, דאנס ואלקטרוניקה. אלבום הפריצה של "Screamadelica", שיצא ב-1991, נחשב כנקודת ציון בסצנת מוזיקת הרייב והדאנס. האלבום המשלב גיטרות
איך נשמעים השירים של "החלונות הגבוהים" כ – 55 שנים אחרי שהתקליט הזה יצא? הסטורית, ויתקנו אותי אם אני טועה, זה האלבום הראשון שאפשר להגיד עליו – אלבום פופ ישראלי. "האחראי" העיקרי הוא המלחין ומי שגם עיבד – שמוליק קראוס, ואילו שני האחרים
אלבומה החמישי של דייר סטרייטס הוא תקליט שנחרט חזק ב"תודעה המוסיקלית" הגלובלית וממשיך להיות דיסק מוביל. (מכירות של 13 מיליון עותקים) קלאסיקות רוק: Money For Nothing הוא סטירה של מארק נופלר על דור ה- MTV שממשיכה להיות אקטואלית. "Walk Of Life" הוא קטע רוקאבילי שאני ממשיך להתענג עליו.
זהו עיבוד יפהפה של אבנר טואג לשיר מתוך Think Tank של להקת "בלר" (Blur). במקור בלדה מופלאה מונעת בבס ומנוגנת בגיטרה אקוסטית, נגיעות מזרחיות, מושרת ברגישות מופלאה השיר הראשון שלהם שיצא לאחר שהגיטריסט גרהם קוקסון עזב את הלהקה. Out of
בתודעה, ג’טרו טאל קיימת אי-שם בתחילת השבעים. האלבומים שלה היו תמיד יותר אינטילגנטיים מדיפ פרפל, והשתייכו לליגה של קינג קרימסון ויאס. הלהקה יצרה רוק בהשראה בארוקית ובהשפעה קלטית. חלק דומיננטי בדימוי של ההרכב וביצירה היה איאן אנדרסון , החלילן על-רגל-אחת,
על אוסף כזה יש ביטוי בלתי נמנע בלעז – Hell of a Collection , או במילים פשוטות: חבל"ז. שירי הרוק המלודיים מחזירים לראשיתה של הלהקה. בעת כתיבת שורות אלה, אני מתענג על דואט פופ של רסמוס עם הזמרת Anette Olzon שנקרא
אוסף הרוק האלטרנטיבי נקרא על שם Glory Box של פורטיסהד (בתמונה למעלה) מהאלבום Dummy משנת 1994. "קופסת תהילה" הוא כינוי אוסטרלי לרהיט שבו נשים מאחסנות בגדים ופריטים אחרים לקראת נישואין. השיר עוסק באישה מתוסכלת מאהבה שמוכנה לוותר על מערכת היחסים
פיק רוק אלקטרו פופ על רקע מדונות בתוך אמבטיה סטייל אמנות קלאסית (חוש הומור או רצינות לשמה? ולמה הן לא רוקדות?), טקסט אינסטנט שמחובר היטב לצלילי הדאנס, שאמנם – כמה לא מפתיע שולחים לרחבות בלילה. ריקוד שלא נגמר – כמו
להיטים של ניק קייב? קייב הוא אינו אמן של מצעדים. נקרא לאלבום – אוסף של מובחרים. דווקא בסדר לא כרונולוגי, מושג "המובחרים" של קייב הוא אפקטיבי. אספו שירים טובים של קייב. בעיקר מהבלדות המשובחות שלו. למעשה, אלה השירים של קייב שתמיד אהבנו
This Is The Time and this Is The Record of the time כך פותחת לורי אנדרסון את אלבומה המסעיר ביג סיינס, שהקדים את זמנו בשנת 1982. כשאני מאזין היום לאלבום, הוא נשמע לי מה זה רלוונטי, ממש אלבום שמתאים גם
מה חבל שה-Verve התפרקה אחרי האלבום הזה. אם יש להקה בריטית, שאסור לפסוח עליה זה ה-Verve ז"ל. נשמעת כרוק הבריטי האולטימטיבי, מליגת העל של אואזיס, רדיוהד, U2, בלאר. אם יש אלבום של Verve שאסור לפסוח עליו – זה האלבום הזה.
זמרת "וולף אליס", אלי רוסל (Ellie Rowsell), כינתה את האלבום – הפחות אוטוביוגרפי שלה. גם ללא ידיעת מקור ההשראה, יש כאן סיפור על אימוץ ניהיליזם בעקבות קרע של חברויות ומערכות יחסים רומנטיות. "אני לוקחת אותך אחורה / כן, אני יודעת
Jubilee הוא אלבום האולפן השלישי של פרויקט האינדי האמריקאי Japanese Breakfast. הוא יצא ב-4 ביוני 2021 זמן קצר לאחר יציאת ספר הזיכרונות של מנהיגת הלהקה מישל זאונר, Crying in H Mart. זאונר אמרה על האלבום, "לאחר שביליתי את חמש השנים
עמרי קרן שר שיר פסיכלוגיסטי מובהק: "האם אני יכול לראות את עצמי בפנים/ כשברור שיש לי משהו בראש?/ האם כדאי לי לנסות ולשחרר את זה?… דברים יכולים להשתלט עליך/ עד שתעצור ותחשוב עליהם/ אז ברגע שהחשיבה שלי הושלמה/ אני אדע
כל ההצגות, כל הדאווינים, כל העיבודים המיוחדים והבומבסטיים, כל הפומפוזיות התאטרלית, כל ההבעה האמוציונאלית. 34 שירים בשני דיסקים. ואיזה שירים. לאלה שאהבו את ההרמוניות האופראיות של "קילר קווין", את האינטימיות של "מי רוצה לחיות לנצח". הכיוונים הכבדים, הרכים, והמתוקים. קווין
ג'אז לרגעים "בלתי נשכחים"? למה התכוונו העורכים? האם לצלילים שמזכירים לנו רגעים כאלה בחיינו? שמסייעים בידינו לתחושת ה-דז'ה וו או אולי הקטעים כשלעצמם הם האולטימטיביים, ה"בלתי נשכחים". אחרי ששמעתי 13 קטעים, ג'אז מלודי להפליא, הייתי בוחר ב"ג'אז לרגעים רגועים". רגע
"עדיף הטירוף, השיגעון רק לא הפחד הוא גומר אותי" והכי נורא, מסיים דודו טסה את זעקתו – "בסוף מתרגלים להכל", והשיר מסתיים בקרשנדו, כמו בסיום טראגי של אופרת רוק. האם דודו טסה הוא יציר דור שרוט שמחפש דרכים להגיד –
נוסטלגיקן חסר תקנה כמוני מתגעגע לקולנוע דן כמו גם לפינגווין של שנות השמונים. מינימל קומפקט דואגת לפעמים להjזיר לשם בהופעות קאמבאק. אני אפילו מוכן גם להתאהב מחדש ב"סיאם" עם הדר גולדמן בשולץ האיום של כרומוזום ו"היחידה לטיפול נמרץ" לעשות צדק
זוהי רחל שהשאירה שירים שמלחיננו כל-כך אהבו להלחין, שירים על אשה ערירית, עקרה ובודדת, ש"רק על עצמה לספר ידעה", נואשת בתשוקתה לאהבה, לילד. משוררת שכתבה שירים אישיים נוגים, מנסה להיאחז בנופי הארץ ("שם הרי גולן, הושט הים וגע בם"), אבל בעיקר ידעה
