שנתרגם? "הלוואי שיכולתי לשכוח את הלילה ההוא/ אהבת אותי כאילו הייתי האהבה עצמה/ מוזיקה וחיים נוטפים ממך/ לא יכולת לתת לי ללכת לישון/ לא יכולתי לתת לך ללכת בכלל/ היית צריך שאשאר במוזה/ צריך שאשאר ערה/ ולהמשיך לבעור, להמשיך לבעור,
"כשהלב פתוח לרווחה/ אין עוד מקום להסתתר/ הסתכל ישר לאמת בפנים/ אף אחד לא בא, אנחנו צריכים להחליט", שרה ענת מלמד כמעט חרישי בטון מלנכולי לצליל אווירה מדוכדכת. העגמומיות חצובה מתוכה בכל הברה. מזכירה את המשובחות שבזמרות היוצרות בז'אנר הפולק-רוק.
מנין הסימנים על הידיים? תמהה טוטמו, בשמה המקורי – רותם אור. נתבונן על מה שעובר עליה. אנחנו איתה ברכבת. היא מתקשה לזכור. היא תנסה למחוק אותם. זה לא מפחיד אותה. המבט על "חורים שחורים" לאור היום הוא ניסיון להעיף מבט
תשאלו אותי על מה אינני מוותר בפסטיבל הפסנתר החדש? אז ככה: יש לי כבר רשימת חובה, אבל כמו בפסטיבלי הפסנתר הקודמים, התברר לי, כי החמצתי את המופע שלא הכי עניין אותי ממבט ראשון. התברר לי שטעיתי. מראית העין שוב הכשילה.
המפגש המסורתי בסוזן דלל לקראת פסטיבל "הפסנתר מארח מס 14" התחיל ביריות. היורה יהונתן גפן נתבקש להשתרבב לראיון עם עמיתתו לערב "האיחוד", סיוון טלמור, אבל דרש בצדק את קפה הבוקר שלו, ולא הוא… נבהלנו ושחררנו אותו לקפה. מי יודע אולי
