התוכנית הוקדשה לשירים שמזוהים עם המנטורים כזמרים, גם כזמרים יוצרים. על רקע זה אביב גפן עזר אומץ לומר דברים מביכים על מעמדו ומעמדם בדה-וויס: "יש בכל בכל נושא הריאליטי משהו ציני. אתה מקבל תנאים נפלאים, בערןץ 2, הרבה כסף, אחלה
אביב גפן רצח את הנבחרת שלו, כששידך לה לדואטים את להקת היהודים. לא ברור מה עבר לו בראש. הרי גפן לא כזה טיפש להבין שלהקת דציבלים ואנרגיות מוספות כמו היהודים לא תשאיר אף מתמודד בחיים. רוצים עדות מפי העבריין עצמו.
ריאליטי מוסיקה מעוררת התרגשות – לעיתים עד דמעות. יש רגעים אותנטיים, שאינך חושד בדמעות תנין. מירי מסיקה התייפחה כמו ילדה למשמע Sounds Of Silence של פול סיימון בביצוע ניצן שייר. צודקת מסיקה: יש רגעים שהם מעל לתחרות מוסיקה. מה מיוחד
הסלסול טבוע כמעט בכל זמר שני במקומותינו. הסלסול עובר חזק מדור לדור. הבעיה היא שרוב המסלסלים נעדרים אמירה/שירה אותנטית, ונשארים רק עם הקול, שבדרך כלל מזכיר עוד עשרה מסלסלים. שלומי שבת עלה על העניין בפעם הראשונה בתולדותיו בדה וויס, כשהאזין
דו-קרב שהפך לדואט ענוג: גלעד לוי וליאור קקון שרו "באת עם השקט" של דודו טסה. לא היה כאן קרב, אלא שירה של שני זמרים בהתאמה מופלאה, בעיבוד מדויק לשני קולות. כבר בחזרות הם נתנו ביטחון זה לזו. גלעד לוי התחשב
