דיבור של דמעות. הדמעה הופכת ישות. מה פתאום צצה לה ככה דמעה "באמצע היום, באמצע הרחוב בשום מקום"? על אלו דמעות שרה שלומית אהרון? בדף המידע שהגיע עם השיר מדברים רוח התקופה הזו, הגם שהשיר נכתב לפני השבעה באוקטובר. דמעות
יש שירים שהם תעודת הזיהוי של זמר/ זמרת. אי אפשר לומר "היי שקטה" שלא בנשימה אחת עם ריקי גל. האם עובדה זו אינה מפקיעה את השיר מחלקתה האישית? שמעתי גרסה של מאיה בלזיצמן והצ'לו במופע שלה עם בן זוגה, איש
סערת בואו הנושבת בצליל סול-דיסקו מהשבעים. תישאר בד' אמותיה, בינה, בינו ובין הקיר. איש לא ראה, לא שמע. המוסיקה בעיני רוחה דווקא מאירה אותה (את הסערה) בחשיפת יתר מסעירה. הקונטרסט יפה. כל מה שמפעים בבואו מגיע לשיר. ריקי גל מצליחה
מהי אהבה? צהרי שישי, המשכן לאומנויות הבמה ת"א אמצע אוגוסט 2022, ארקדי דוכין מתיישב מול קלידים, בשעתיים הבאות ינסה לתת תשובה. ההתחלה בקשר בין האיש לירח: "בין השפיות לשינה/ בין הילדות לזקנה/ אומרים שיש עוד תקווה/ קוראים לזה אהבה/ ומחכים
רגע לפני טקס האשכבה לגופה, הגיע האהוב שהחזיר אותו ואותה לחיים. ריקי גל מתלהבת. היא מתרגמת את השיבה לחיי אהבה לסערת רוק מגובה בעוצמות הקצב של שחר אבן צור, מי שהלחין, הפיק ועיבד. אין ספק: אבן צור יקבל קרדיט על
מהי מוזיקה מזרחית נוסח ישראל? "אין מוסיקה מזרחית פה בארץ. אף פעם לא הייתה. זהו ניסיון של אנשים עם פחות כישרון, יותר קנאה, פחות אינטליגנציה, שמביא אותם להידחק לפינות ולהגדיר דברים. אלה שטוענים שיש מוסיקה מזרחית – סתם טוענים לכתר
את ההופעה הזו של עברי לידר אתם יכולים להזמין הביתה, בתנאי שיש לכם פסנתר. יגיעו איתו שני נגנים מצוינים – עדי גולדשטיין ואריאל טוכמן. לידר רציני. גם ללא קהל ברחבה שבכניסה למוזיאון הוא מרגיש קהל. משהו מחוץ לקופסה? ארבע ידיים
"ואז צלצלה חוה אלברשטיין וביקשה שיר"… מספר יהודה פוליקר את קורותיו של עוד שיר שהוא ביצע בערב מיוחד להפסנתר מארח. הכל התחיל בטלפון של חוה. גם גידי גוב, אריק איינשטיין וריקי גל ביקשו ממנו שירים. נזיז את מחוגי הזמן לנובמבר
פתאום זמרת ג’אז, זמרת בלוז? מה פתאום. ריקי היא ריקי. למה לבלבל את המוח בהגדרות. כמו שהיא לא הייתה מעולם זמרת פיור רוק, היא לא הפכה לדיוות ג’אז מקומית בן לילה. הסיפור הוא הרבה יותר פשוט: הציעו לה לפני כמה
לאה שבת ביקשה כמה פעמים להאיר את הקהל. זיהתה פרצופים, כולם הגיעו? רצתה להרגיש סלון. גובה העינים. לקראת ב"בגלל הרוח" ירדה לאולם, הסתובבה בין השולחנות ככלה ביום חתונתה, התחבקה, התנשקה ושרה. איך היא שרה. "30 שנות יצירה" היתה הכותרת של ההופעה.
צמד המילים "גם אני" אכן הופך את השיר לאמירה נשית קולקטיבית של Me Too או של I was there, too. המוסיקה מעוררת תחושה של ז'אנר "אנחנו העולם" (שיר צדקה שהוקלט על ידי להקת העל, USA for Africa) תרצו: שירתן של שלוש
בפרומואים לקראת הערב, אמרה אחת המראיינות למתי כספי – "אני מראיינת פסקול". מבחינתה מתי כספי הוא כבר חלק ממיצג במוסיקה הישראלית. כספי התבונן בה והנהן בראשו להסכמה. לא ברור מה עבר לו בראש. (חיוך של מה – "אני פסקול"?). המראיינת
המסורת מנצחת. גם השנה התאחדו גופים כדי שהאוסף הזה יצא. הזיכרון מקודש מדי מכדי שיקטעו את רצפו. הזיכרון על מות היקרים מוביל את העורכים לסמן "ווי" על פרויקט, ושאלת האיכות הופכת בדרך כלל משנית. 30 שירי האוסף מייצרים אוסף אקראי
ריקי גל פותחת בשיר תשוקה מר-מתוק לאהבה בשפה מטפורית שקובעת רף איכות טקסטואלי. "מתוך גביע הבדידות שלנו/ ניגר עסיס של ענבים כחולים". גל שרה את נזקקותה הדחופה לאהבה בטון נמוך, בכוונה גדולה. המוסיקה של פוליקר מניעה אותה, מטעינה במתח, ודי לך
ריקי גל מספרת הסיפור מפיהן של אישה וילדה שהיו עדות להתרחשות הקשורה באירוע טראומטי, שבו נהרסו בית וחיים. העדות נמסרת לפני שהתפרסמה בתקשורת. בולט הניגוד בין מה שהיה לפני (שיחקו כדורסל, תלו כביסה) ומה שאחרי (בית הרוס, חלונות קרועים). בהמשך
המשקפיים של נויפלד ההופעה בפסטיבל הפסנתר: 1. ערן צור – "נסיעת חינם". 2. ריקי גל – "מנגן בפסנתר" 3. בועז בנאי – "דלת מול דלת" קרא עוד
חדש: אפלקציית פנס בסלולר במקום נר. זה קרה לקראת סיום, כשריקי גל שרה "מקום לדאגה". הסתובבתי לאחור ולא האמנתי: שלל אורות שהציפו את חלל ההיכל. נדמה לי שגם ריקי גל לא האמינה למראה עיניה. את תחושתו של מתי כספי קשה
פגישות מחודשות במוסיקה הם לעיתים יותר משאלת הקהל מאשר רצון האמנים, זיהוי של פוטנציאל הצלחה מסחרית מחודשת יותר מאשר ניסיון ליצור יצירה חדשה. ההתרפקות יותר מהתחדשות. אני מקשיב לשני תקליטים של ריקי גל ומתי כספי. "מה זאת אהבה" מ –
לעולם – מהי אהבה. אם זה בא – סימן שאלוהים לצידך, אל תבזבז דקה. נחמה מייעץ גם "אל תהיה חלש" "תתחזק", תן ללב להשתחרר. אהבה שמקרבת אושר שמאפשרת שרידות. מילים. עוד וריאציה שלא תקבל את פרס המקוריות. בתאוריה – פסיכולוגיה באגורה.
