זה נשמע כמו המנון הניצחון של הליכוד והציונות הדתית. (השיר מסתיים ב"נצחונות") אחרת: מה סיבת ה"סיבות למסיבות"? האם יש ללהקת שלווה סיבה מיוחדת בימים אלה לצאת בשיר שמחות והילולות? חגיגה לשם חגיגה? אולי יש סיבה למסיבה שכותב שורות אלו אינו
סוף העונה? אני לא יכול שלא להיזכר בשיר היפהפה של גלי עטרי – "סוף העונה, כל חלון מראה כבר/ את סוף העונה, בלילות כאלה/ היא לא ישנה, משהו עומד באוויר". יכול להיות ששוב עומד משהו באוויר? משהו בוער? יש מצב
ניסיון לשכנע אהוב לחזור אחרי ש"ברח ללא מילה". השאיר אחריו מטענים של זכרונות. האוהב מתגעגע לקול, לאהבה, לשירים הישנים. ניסה לחשב מסלול מחדש. מנקודת התחושה העכשווית – יש מקום לחדש יחסים. רק שיבוא. איך בוחנים שיר חדש של יהודה פוליקר?
אהבה נוסח רמי קלינשטיין לוקחת לנסיעה לצפון, בשיר שמציג היבטים שונים של הדובר על היחסים – שנעים על מסלול שבין "עיר ילדותה", "חורף שיורה תמונות קרות" , אבל מה עושים כאן בצפון עקבות שנעלמו ב"חולות"? שיר אהבה שסובל מעודפי יומרה פואטיים ("על
הפחד כאובייקט אבסולוטי דומיננטי שאתה לומד לחיות איתו. מירי מסיקה מזדהה עד אימוץ לשון זכר ("אני מפחד עלייך") עם הסיטואציה בחבירה לראפר איזי (ארז שרון) כדי לשדר את התובנה משתי נקודת מבט – נשית וגברית,- בין תחושת הדאגה, הבהלה שיוצרת
מי האנשים בעולמו של אלנתן שלום, שהוא רוצה לאמץ ולחבק? יש לקנא בו שהוא מצליח לבחור בהם בקפידה שכזו, שהם מעוררים אותו לשירה תחושתית כל כך מזדהה. אני מאזין בעיקר לטון הרגש. יש בו איזשהו צער עמוק, האם הוא נובע
יכול להיות שרמי קלינשטיין צודק. למה ללכת על הצד האפל של החיים, כשאפשר לעלות על הכביש המואר במשקפיים ורודים. או שאתה מת או שאתה יוצא מזה חי, שר קלינשטיין ומעדיף את החיים. בחר לצאת מזה חי במנגינת קלטית משובבת נפש
את הבינו לבינה אפשר לרקוד בולס. מעט מלנכולי, אבל לא דרמטי. סיפור בגוף שלישי על שגרת יחסים. הטוב, הרע, הרופף, הנסתר, מה שעוד לא נסגר ביניהם. הדפים שהצהיבו. גם הדפים החלקים שעוד לא נכתבו. מה מיוחד? אפילו טורי הרכילות היו
