שחר הדר

אודי תורג'מן הוא מעבד, מפיק מוזיקלי ומלחין שאינו נותן קולו בשירה. האסון הבלתי נתפס בשבת השחורה בעוטף הוציא מתוכו קול. זה קול של כאב שנולד מדם ליבו. הסיפור מאחורי השיר הוא אחד מאותם סיפורי אימים שהולידו טרגדיות נוראות של משפחות

צליל הפסנתר וקצב הפתיחה מובילים את יונתן רזאל לספר על מי שמתמרן את חייו בין העולם החרדי לבין הסביבה החילונית.  שיר על כל אדם שעזב את ארצו (עמו=מורשתו) ובא לדור בארץ אחרת. למעשה – הפך גר בארץ נוכריה. רזאל נוגע

"בלילות עוד כותב לך שירים", מסיים הגבר המתוסכל והאבוד (או עייף) את מכתב הסף יאוש שלו לגברת שאיתו. לא היא הבעיה, אלא הוא עצמו. להיפך: היא החזיקה אותו חזק כשצלל לפינות חשוכות, כשקבר את האמת שלו. האם המליצה לו לקבל

משב הרוח הדרמטי של רבקה זהר אכן הופך סופה. כמה טוב שהיא לא ניסתה להיות הסינגר-סונגרייטר של השיר. הפרדת הרשויות (מילים: שחר הדר לחן ועיבוד: אודי תורג'מן) יצרה שיר שנשמע מפיה כאילו היא כתבה אותו. הוא מגיע מעצמותיה, מבטנה, מלבבה.

הראל סקעת חוגג על ה"בא לי". החריזה בכל השיר מתכווננת על צמד המילים הזה. זה כתוב טכני מדי, לא עושה חשק למאזין לדעת למה התכוון המשורר,  או תחת איזו השראה השיר נכתב. הקצב, השירה כמו גם החיבור למנגינה והעיבוד הגרובי

אלנתן שלום מתפייט על נושא הגעגועים. יש כאן מאמץ לכתוב "מילים יפות". החזרה על המילה "געגוע" גם בצורת מטפורה – "קמטי געגועים" אינה מיטיבה עם השיר. השיר נפתח בטון נוגה שמתאר סביבה עירונית לעת ערב, שההתבוננות בה מייצרת רגש הגעגוע.

רבקה זהר מגלה צפונות לב. אין כאן סיפור מיומן אישי מאוד, אלא קול פנימי שקיים אצל רבים: ההתבוננות נובעת ממצוקות נפשיות. האם אלו אמורות לשלוט בנו? האם לחיות לצידן בשלום? ההחלטה הצפויה – להמשיך לחיות גם אם כואב, לנהל עליות

בקליפ  השיר מתנגן, אבל אמיר דדון אינו שר. נותן לפנים לדבר. ההבעה משמשת רקע לצלילים. הפניה לאבא היא ניסיון לחבור לעצמו, למעשה – למלא את החסר. הקליפ עושה את זה במידת מה. נוגע גם במה שרואים מבחוץ. החסר מקרב, מייצר

על איזה כאב שר אלנתן שלום? כל מה שהמאזין יודע הוא שהוא מחפש "יופי" בכאב. כלומר? איזה סימן הוא בדיוק מבקש שיישלח לו? אלנתן שלום כתב  טקסט  שעיקרו בקשה למשכך כאב, זה שירימו משבר, לגעת באמת, לקבל חיבוק, לעשות "סדר"

שנצטרף? הימים עשרת ימי תשובה, או אם תרצו בין כסה לעשור. תקופה ראויה במיוחד לחשבון נפש ולתשובה. הכונה – לא לתפילה, ויש כזו – של המבדיל בין קודש לחול, אלא לכל מי שחפצה נפשו ומבקש מעט חמלה והצלה, ובמיוחד לאלה הכותבים

אריק סיני שר געגועים לאהבה של פעם. מנקודת מבטו העכשווית – היתה מושלמת. החיוך, הלילה הקר, השדרה, הירח. הלב שגדל. המבוגר שבך מתרפק. זוהי מהותה של אידיאליזציה. ייפוי המציאות ההיא, אבל גם תובנה מפוקחת, שנשמעת פרוזאית בתוך הפואטי ומקהה הקוהרנטיות