שירים לזיכרון

שלמה ארצי אמנים שרים שירי נופלים עוד מעט נהפוך לשיר
הכתבות המומלצות

אמנים שרים שירי נופלים עוד מעט נהפוך לשיר

"עוד מעט נהפוך לשיר" – הוא השם האירוני (מתוך שירו של שלמה ארצי "הו לעזאזל") שנתנו לפרויקט, כאילו יזמיו מדברים בשם הנופלים הכותבים, שצופים את סופם. צריך להודות: האירוניה מקופלת בתוך מציאות אליה התרגלנו, שבכל שנה מתווספים עוד שמות למצבה

נעמי שמר - בכל שנה בסתיו גיורא
מוסיקה ישראלית פלוס

כל שנה בסתיו גיורא

"כל שנה בסתיו גיורא" הוא שיר מצמרר, שנעמי שמר כתבה על סגן גיורא שהם ז"ל, שנמנה עם הכוח שחצה את התעלה לעברה המערבי, והגיע עם הכוחות הפורצים עד למבואות פאיד. שם, ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נפגע ונהרג. השיר הוא

מירי אלוני
מיוחד

על דעת המקום

 בשבוע הראשון של מלחמת לבנון נפל בצידון יובל הראל, בנם של מרים ויחזקאל ,הוא הובא למנוחות ביום שישי בצהרים. הידיעה על נפילתו הגיעה גם ליוסי וחיה הראל גם הם ירושלמים מאותה שכונה ממש, מתלפיות . גם להם בן ששמו יובל הראל

יונתן רזאל - לגעת בסוד
מוסיקה ישראלית

לגעת בסוד

מרבים אצלנו באופן טבעי לחרוז ולהלחין לזכר הנופלים. היוצרים מקבלים בקשות מיוחדות. גם ליונתן רזאל הגיעה בקשה מיוחדת (**) הפנייה בשיר היא ל"אחי" המת מתוך הערצת היופי והעוצמה, שקימים מפרספקטיבה תחושתית של ראיית החייל כגיבור, שפעילותו היתה נעלה, ובמותו זכה

ישי לוי עשבים
מוסיקה ישראלית

עשבים

ממלחמה למלחמה ממשיכים להבטיח שלא תהיה עוד מלחמה, ובחורים צעירים לא יוחזרו עוד בארונות. המציאות טופחת על פנינו,. מחזירה למשא הכאב הבלתי נגמר,  כאילו המציאות המרה היא גורל שנחרץ לעד, מנת חלקו של האדם באשר הוא. כמעט כמו המוות, הצורך

יובל דיין - דרך העיניים שלך (יואב)
מוסיקה ישראלית

דרך העיניים שלך (יואב)

תן לרגש ללכת לפניך. תן לו לשלוט, כי כשכותבים על מי שאינם, זה קודם כל הרגש, שבאופן טבעי מפאר את מי שאיננו. יובל דיין דווקא מצליחה להפנים, לא לתת לרגש להשתלט, ובכל זאת הצער מחלחל. היא כמעט לוחשת בסלסול המיוחד

רן אלירן אנחנו חייבים להם הכל
מוסיקה ישראלית

אנחנו חייבים להם הכל

ההזדהות של הכותב והזמר עם הנופלים טוטאלית. נשמע כמו נאום ליום הזיכרון לחללי צה"ל. השירה, הקצב, הפאתוס – ככה לא שרים היום. רן אלירן, בן 80, כוכב זמר עברי בשנות השישים, רוב חייו בניו-יורק, הפך את ההזדהות לפרץ רגש מלודרמטי.

לזכרו של דניאל פומרנץ

לגעת ללב, להרטיט, לגרום התרגשות, לעורר רגש עז, להסעיר נפש. אין מילים אחרות. למעשה – אין מילים. סהר שרב בחר במילים פשוטות, מפני שצלילי הצער שהתנגנו-הסתלסלו בנפשו התחננו למילים, ביטאו געגועים עזים שחברו לקולה של אמא. שיר זיכרון מרטיט. בוקר

מדברים על הילד

"אף אחד לא מדבר על הילד", אבל "כולם מדברים על הילד" וגם "את מה שאין לומר – שותקים, סוגרים בשקט את הדלת". נעם רותם מתבונן, חש ומתאר סיטואציית סלון של משפחה שאיבדה את "הילד". אין כאן השתפכות. לא מלודרמה, אלא

געגוע אינסופי

אל תפעילו שכל. תנו לרגש ללכת במקומכם. צליל אקורדיון ופסנתר מחזיר למחוזות ההם. היום יש מכנים אותם שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה". בשירים היא קיימת. זכה וטהורה ויפה כמו תמיד. אינה מזדקנת. נורית הירש הלחינה מילים של רחל שפירא, שהם

לך

יש עוצמה לזיכרון. מילים שלא היו נחשפות בחיים, מקבלות משמעות יתר, נעטפות בהילה אחרי המוות, במיוחד אחרי מותו של חייל בקרב. ערב יום הזיכרון צפים השירים שנכתבו ע"י הנופלים. השחקן דביר בנדק בחר בשיר של יהונתן "יונתי" צוובנר, מפקד פלוגת טנקיסטים, שנהרג

זה שנה ומשהו

דנה ברגר בחרה להפוך את סערת הנפש שבין מציאות להזיה למלודרמה שעולה ומטפסת לשיא.  השאלה הנצחית והלא פשוטה: האם זו המוסיקה שהטקסט (הלא מוסיקלי) המתין לה? יזהר פרונט השתמש בז'רגון צבאי כדי לתאר הזיותיו הקשות: "טעונים חומר נפץ", "אני מעכב

תחילה בוכים

כמה הסיטואציה של האובדן והשכול חסרת תוחלת. נפילת הבן ממלכדת. לא ניתן לברוח ממנה. כל דיבור על הא ועל דא – האוזן ממאנת לשמוע. ולעיתים – שותקים. ויושבים וקמים. ושוב יושבים וקמים, כי מה תעשה מול נחרצות העובדה – הוא

מלאכים לזכרו של החייל נועם צברי ז"ל

נועם, בן הזקונים של אביבה ומשה צברי. נולד בכ"ה באדר ב' תשמ"ט (1.4.1989) בא לאוויר העולם לאחר אחת-עשרה שנות ציפייה ארוכות ובבואו נמלא הבית אור ושמחה. נועם התגייס לצה"ל בשנת 2007 למערך הנ"מ של חיל האוויר כלוחם "ברקן". בל' בשבט

דילוג לתוכן