אומרים עליהם בדרך כלל משהו כמו: אלה השירים הכי יפים, השקטים האלה, העצובים האלה. פרט לקצב-טון נוגה – אין מכנה משותף ביניהם, אבל בימי הזיכרון הם נשמעים ברצף כאילו נכתבו לימים האלה, ובמיוחד השירים שנולדו על רקע האובדן הגדול במלחמות
מבקשים את השיר הזה הרבה בשבועה הזיכרון לחללי צה"ל, למרות שיורם טהרלב לא התכוון לספר משהו בשיר הזה הנוגע לשכול. השיר נכתב אחרי מלחמת ששת הימים, והוא מתאר פרידה של זוג אוהבים, שלא נפגשים יותר לנצח. טהרלב בחר לשתול את
השיר נכתב בשלהי מלחמת העצמאות, כשנה לאחר פרוץ הקרבות, ועוסק בזכר הנופלים הישראלים במלחמה על הקמת המדינה. מאז הפך השיר לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, והוא מושר לעיתים קרובות בטקסי זיכרון. השיר השיר מייצג את האידיאלים החברתיים של תקופת תש"ח
תוגת יום הזיכרון מחזירה את "שלישיית שובבי ציון" מתהום ההיסטוריה של הזמר העברי אל נתיבי הזמר העכשוויים. לא שהיה כאן תכנון מתוזמן. לא שיש כאן בשורות מוסיקליות חדשות, אבל מה טוב לגלות אותם ביחד בעקבות התלהבות הקהל על איחוד מחווה
האובדן של אהוד מנור הפך את השיר "אחי הצעיר יהודה" משיר פרטי לשיר של נחלת הכלל. הספד לכל המשפחות השכולות שאיבדו בנים, הורים, אחים. יהודה וינר, אחיו של אהוד, נהרג בקרב בפורט תאופיק, ליד תעלת סואץ שבסיני, בספטמבר 1968, בעת מלחמת
חיים חפר כתב סיפור אהבה על רקע מלחמת תש"ח. קשר שהתחיל יום אחד בדרך לבאר שבע. התאהב בה במבט ראשון, יותר ביופיה, בצמתה. גם היא את ראשה הסבה. משהו ניצת… אבל הקשר לא התבסס ממש. לא התקבע. אפילו שכח לשאול לשמה.
יוני רכטר הלחין השיר לא לפי הקונבנציות השגרתיות השמורות לזיכרון הנופלים (מנגינה מלודית נוגה שמזדהה עם הצער) או לפי אלו שהם תכתיבים המאפיינים את שירי הזיכרון, אלא השתמש במילותיו של יאיר ענבר ז"ל כטקסט מאתגר על זרם מחשבותיו של האוהב
