מנין הוא שולה את המנגינות האלה? כמעט כל שיר שובה ביופיו המלודי. קווי מתאר מלודיים שמתחברים להמיית ליבו. געגועיו לאהובה – משורטטים במדויק. המרחקים שמחדדים את הערגה. המרחוק שמעצים את הבקרוב. המוסיקה – סגנון משלו, אינו תלוי בזמן. כמו המילים,
שיר האימהות והאבות הדואגים-דואגות מתגעגעים-מתגעגעות של כל הזמנים. "כמה טוב שבאת הביתה" נכתב לשלום חנוך עם חזרתו על ידי יענקל'ה רוטבליט לאחר שהות ממושכת בלונדון, והוקלט לאלבומו של אריק איינשטיין "יסמין" (1972). הוא נשאר אקטואלי ורלוונטי לכל עת במדינה שמרבית בניה הם
מי שגדל על מסיבות סיקסטיז – זה שיר לנצח. לא רק הזיכרון שמר אותו. גם הרגש. למרות השם (Happy Together), זה אינו שיר על זוג אוהבים מאושרים. לפי גרי בונר שכתב את השיר עם אלן גורדון (נפטר ב-2008 בגיל 64)
שלמה ארצי עמיר בניון נוף ילדות אני מנסה להבין את הבחירות של עמיר בניון לפרויקט שירי ארץ אהבה. אנסח זאת כך: "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, רק מה-שספגה אזנו עודה רעננה, רק מה-שספגה
אנחנו אוהבים להשתמש בצירוף "פס קול חיינו" – גם בלי שהקולות באמת ליוו את חיינו. כשמדובר בנעימות שפותחות תוכניות יומיומיות/שבועיות ברדיו – הקולות, הצלילים, המנגינות מצטרפים יחד למשהו שאפשר לכנותו – פס קול חיים. אין כמו צלילים לעורר את בלוטות
אני שומע שוב ושוב את הבלוז הזה בנסיעות. "בלוז כנעני" הפך מאז צאתו לשיר כבישים מובהק. אתה יוצא לדרך, ואהוד בנאי שורק לך בלוז כנעני. בנאי שר למאיר, מאיר אריאל, מספר לו מה קרה מאז שעזב. העולם משתנה, הטכנולוגיה שמאפילה על המילים שלו (של
אפשר לתרגם: "הבה נחיה למען ההווה" גם "בואו נחיה את היום". השיר מגלם את האתוס ההיפי של אותם ימים (הצעיר המרדן שדגל בחופש מיני ושימוש בסמים) – אהבה על פני כסף, לגלות את הנאות העכשיו ולא לדאוג למחר. "We'll take
התגעגעתם לירח של ארצי. הוא שָמַן. בשורה טובה, לא? "מתאמן מול ירח שמן ושורק לך בחוץ"… על מה הוא מתרפק? על הדברים הפשוטים, היפים. עדיין מאמין שאפשר ללמוד להבחין בין הרע והטוב. היה קונה את מה שהיה ביניהם פעם. גם
מקבלים את השיר הקלאסי בגרסאות, אבל העדפתי לחזור למנהרת הזמן אל המלך. שמענו את השיר בגרסת פסקול הסרט "אלביס" (*) ברמיקס של מארק רונסון ובביצוע קייסי מוסגריב. זוהי תחיה מרעננת של השיר הקלאסי בקצב דאנס, אבל העדפתי לחזור למנהרת הזמן
מכנים אותו "נסיך הרוק הישראלי". לא ברור מהות הכינוי, אבל אין ספק: ברי סחרוף הוא חריג בתרבות המוסיקה הישראלית. עוד מימיו הראשונים במינימל קומפקט הוא נע בין רוק ופופ לבין מוזיקה טורקית, מצרית ומרוקאית, בין רוקנ'רול חשמלי לבין אלקטרוניקה ודאב,
קצת מוזר לומר "דה יוני רכטר שאו". האיש לא בדרן. אבל הוא אמן שיודע להביא את המוסיקה שלו לבמה. יוני רכטר ממשיך לרוץ במתכונת של ערב מייינסטרימי לקהל הגדול, נהנה מטרנד הרטרו שתפס חזק במוסיקה המקומית. אוהבים שירים ישראלים קליטים שהזמן
"נה מה קיט פָּה" – Ne Me Quitte Pas בצרפתית: "אל תעזבי אותי" נכתב ע"י ז'אק ברל ב-1959 ובאותה שנה הקליטו. הפזמון נכתב לאחר שברל "נזרק" על ידי פילגשו, סוזן גבריאלו (זיזו), לאחר שזו הושפלה ונעצבה בגללו; זיזו הייתה בהיריון
כמה דיוק יש בחבירה של המוסיקה של סשה ארגוב למילים של חיים חפר לביצוע של מתי כספי. מנגינה, הרמוניה ומקצב שמעניקים בהירות וטוהר למילים, אחד השירים הרומנטיים היפים שנכתבו בזמר העברי. השירה של מתי כספי "מרגישה" את החבירה הזו, ויש בה
לא שיא הפואטיקה, לא תמיד עברית תקנית ("לחוות אחד את השני") אבל כשאברהם טל שר "הכל נראה כמו חלום", מאמינים לו. אחרי הכל, לא פשוט להפוך לקונצנזוס מקומי. המעמד שמור למתי מעט. המנגינה, הטון, המילים מושכים לשם, ללב המיינסטרים, בלי
מספרים שהמוסיקה של השיר נרקמה בחלום שחלם קית' ריצ'ארדס בחדר מלון בקלירווטר פלורידה, בעת מסע ההופעות השלישי של הרולינג סטונס בארה"ב. קטע הנגינה (Riff) שנפתח ב – I can't get no satisfaction (זה המשפט שהיווה את המפתח ללחן) ניקר במוחו,
שוכן בפנתיאון שירי האהבה. כמה זוגות נצמדו לצליליו ולחשו When I need you I just close my eyes and I'm with you. הטינאייג'רים של שנות השבעים, הסבים והסבתות של ימינו, מתרפקים ומתגעגעים. אלברט המונד וקרול ביי סגר כתבו את השיר.
יובל בנאי מגיש מסמך ייאוש על חיים בארץ אוכלת יושביה. זו לא רק מחאה בעלת סממנים פוליטיים ("דם ואדמה מזה אני בורח/ לא יוצא אל הקרב שאין בו מנצח") . יש כאן מפח נפש, אובדן תקווה, תוהו ובוהו. ארץ של
האם זה נכון שהשיר המופלא הזה הוא מהפחות מוכרים של גלי עטרי כפי שמישהו אמר לי? מה פתאום. מוכר גם מוכר. חסר שלא. שימו לב לפשטות של מערבולת רגשות שמגיעה מ"תחושת הזמן" של סיום לקראת התחדשות – במוסיקליות סוחפת. המחזוריות
בלדה טיפוסית לרוק הדרומי של להקת לינרד סקינרד, שבמשך שנים הייתה השיר המסיים את הופעותיה. הגבר מסביר למי שאיתו – מדוע הוא אינו יכול להתיישב במקום אחד ולהתחייב. השיר מתחיל במשפט: "If I leave here tomorrow, would you still remember
פמלה – ההייתה או חלום הייתה? תגידו פמלה – אמרתם בועז שרעבי. אבל השיר מזוהה בראשיתו עם יפה ירקוני. וסיפור שהיה כך היה. ב"ערב ישראלי" שהתקיים ב-1971 באולימפיה בפריז, שר בועז שרעבי, אז זמר אלמוני, את "פמלה" באנגלית לכוכבת הערב,
ריגושי הרדיו של פעם. גם אם השם Wallace Collection (ע"ש מוזיאון האמנות הממוקם בלונדון) לא אומר הרבה, השיר והמנגינה יקפיצו מיד את חובבי הנוסטלגיה והסקסטיז. השיר הוקלט ב-1968 ע"י הלהקה הבלגית שקראה לעצמה "אוסף וואלאס". בישראל היא הופיעה ברדיו בטעות
בובי וינטון מתגעגע הביתה. מה מתגעגע? – מתייפח. מה שעשתה ההתבכיינות הזו לאנושות כמעט 60 שנה. אני מר בדידות, הלוואי והיה לי למי להתקשר, עכשיו אני חייל, חייל בודד, רחוק מהבית, לא מקבל מכתבים ודואר וכו'. בימינו – זה כנראה
רצה יהונתן גפן לומר: דון קישוט עזוב אותך מלהיות גבר-גיבור, להילחם בתמימות נגד כל הרוע בעולם, למען הצדק. תרגיע. כי במילא לא תצליח להציל את העולם. אחרי הכל, גם העולם השתנה לנו. זה לא אותו עולם שהיה בזמנך. האבירים כבר
האם גידי גוב ירד לעומקן של המילים? האם מאיר אריאל הבהיר-פרשן לו את שירו בטרם ביצוע? קראתי פעמיים ושלוש. לא פשוט. מעניין מה מבינים מי ששרים את השיר בהופעות. בהופעתו האחרונה במועדון הבארבי (שנת 1999), שר מאיר אריאל את השיר
מה הן דמעות של מלאכים? איך דן מינסטר ראה בדמיונו "מלאכים בוכים"? האם אתם מתארים מלאכים בוכים? הרי מלאך מורם מאדם, אל אנושי, שליח האל. איך הוא יכול לגלות חולשה כזו כמו להזיל דמעות. לא רק זאת אלא שמינסטר מניח ש"לא קל להיות מלאך
סטיקס – אלת נהרות המוות בשאול. זה שמה של הלהקה האמריקנית, שסיפקה את אחד הלהיטים הגדולים בכל הזמנים הנכלל באלבומה Cornerstone מ-1980. הוא יצא כסינגל בשנת 1980, אך נכשל במצעד בארצות הברית. מאידך אירופה האירה לו פנים, ובמדינות אירופאיות אחדות
"עזה כמוות השתיה. עזה כמוות האהבה. הו, ירח הראה לי את הדרך לבר הויסקי הקרוב/ הו, אל תשאל מדוע/ אל תשאל מדוע … אם לא נמצא את בר הויסקי הבא, אנחנו חייבים למות"… ברטולד ברכט וקורט ווייל כתבו את השיר
שלישיית גשר הירקון לא ממש נתנה ביטוי לשנות השישים הסוערות, לא מבחינת הטראומות המקומיות, לא ספגה כמעט מרוחות מהפכת השישים שנשבו בחוזקה מארה"ב ומבריטניה. ההשפעות אז הגיעו יותר מהשנסון הצרפתי/ הקברט האירופאי, גם מהזמר היווני ("איילת אהבים" לפי חג'ידאקיס, "הכל בגלל האהבה" לפי מספוסרויקו), ממגוון סגנונות – ואלס ("סרנדה לך"
סיטואציה שכיחה, כמעט קלישאה על סיפור יחסי בינו –בינה. בית-תקווה-הבטחות-אכזבה. בהתחלה-הכל יש. בסוף – הכל אין. דודו טסה מטעין את הסיפור בתחושות הביאוס העמוקות. הנרטיב מסופר בהיר וחד, מה שהיה, מה שהבטיחו, מה ששכחו. מסקנות. המונולוג המדוכדך מגיע מעצמותיו. מסופר בהדרגה.
ממשיך להיות פראי , מזיז, בועט, משחרר. השיר של להקת "זאב הערבות" – הוא הלהיט הראשון שעושה שימוש במושג Heavy Metal , המופיע בבית שלישי בטקסט – בשורה Heavy Metal Thunder, שהיה למושג בלקסיקון המונחים של ההרד רוק. (האשראי על המושג
