הדיווח הנרגש משהו ספוג בציניות: אתה לא נראה. יש לך נשמה, כבר לא נשאר גוף. אתה איננו עוד לפני שהיית. מאחורי התחושה יש סיפור על מה שיקרה איתו מחר: היא פותחת מסעדה. יעבוד מאחור שאף אחד לא יראה אותו. עולם
מכירת החיסול של שלום גד היא גם הצהרת האין הון של החי-קיים-נושם-שורד עד להודעה חדשה. שיר הרוק הפשוט הזה אומר: מוכר הכל – חפצים, חלקי גוף, נופים, ערכי יסוד. כל מה שיש. לא נותר דבר להשאיר. זוהי מכירת הישרדות (בשביל
גירדתי את הראש. את מי אלי דראי מזכיר לי? אה, כן את אהוד בנאי. משהו בטון, במנגינה, בעיבוד הרוק-אוריינטאלי הזה. אני אומר את הדברים בשבחו של היוצר זמר הזה , לשעבר מתופף בלהקות "שלום גד והיהלומים" ו"העבד". השיר הוא פילוסופיית
איך מעלים סיפור מתח על נתיב של מוסיקת דאנס. לדניאל רביצקי יש תשובה. עשרים גברים בשחור הקיפו את המכונית, מתבוננים בו, עשן בעיניהם. כבר הרגיש לה הסוף. איזה מזל שי אלוהים שמציל. רביצקי נתנה גז, ויצאה עם להיט לכביש הראשי.
זהו שיר על מציאות מפרספקטיבה של מי שמודע למציאות, ומשרבב את האירוניה שבעטיה. שלום גד שר על ה"אנחנו" שעסוקים "בלא למות". להיות עצובים זה מותרות עבורנו. עצב נועד לנסיכים, לב שבור – לעשירים. "אנחנו" צריכים להישיר מבט אל המציאות הזו,
