שמוליק קראוס

צודק יענקל'ה רוטבליט בדבריו בפתח האוסף שיצא לרגל יום הולדתו ה-75 של שמוליק קראוס: לך תדע את הסוד-קוד הגנטי שעומד מאחורי המנגינות האלה של שירי "החלונות הגבוהים" שרובם ממשיכים לככב ברשימות השידור, החיבור  המוסיקלי למרים ילן שטקליס, המנגינות המופלאות שחברו לשיריו

הזמן הכניס את השיר לפנתיאון של  שירי הנצח. שיר על  גורלו של אדם בעולם, שאינו ידוע מראש.  יש כאן צד הגותי, אבל גם אישי – "לא ידעתי איך זה בא לי". המנגינה של שמוליק קראוס העניקה לנרטיב עומק ואמינות. האגדה

הוא מנסה לשכנע אותה בכל דרך להישאר. פונה אל ההגיון  – יש גשם בחוץ. מבטיח רומנטיות – "את  צחור צמתך חרש אלטף" , וגם מציג לה מצב של – אם לא בטוב אז.. דיר בלק (""אפילו אם תגידי: זה לא

דואטים נוגים עם זמרים (גברים) מוציאים מקרן  פלס דמעות. זה קרה לה ב"על הגשר הישן" עם רמי קלינשטיין ב-2020 בהיכל התרבות בת"א. בקיסריה יוני 2022 היא הזמינה את אריק סיני לשיר איתה "שוב", שיר שבוצע לראשונה כבר ב-1976 ב"חגיגת זמר

לקראת קבלת פרס ישראל, ממשיך אביהו מדינה לדבר על אפליה תרבותית של המוסיקה שהוא יצר ויוצר. בראיון לערוץ 13, הוא תמה מדוע הוא ממשיך להיות מסווג כ"מוסיקה מזרחית" ולא ישראלית? אם המוסיקה שלי היא "מזרחית" – זה אומר שה"מערבית" היא

הביצוע האולטימטיבי לשיר עדיין שייך לאריק איינשטיין. ממשיכים להתרפק על פיסת מדבר צרובה ועץ ירוק בארץ חרבה, על בית הערבה, ישוב שהוקם ב-1938 ולאחר מכן נכבש ונחרב על ידי הירדנים במלחמת העצמאות. שמוליק קראוס, מלחין השיר,  סיפר על השיר: "את

בן אדם כעץ שתול על מים/ שורש מבקש בן אדם כסנה מול השמיים/ בו בוערת אש. שיר המסע העוסק בחיפוש אחר אמת ומשמעות בחיים יצא לאור בשנת 1983 כתקליט שדרים, והוצג כשיר משותף של שמוליק קראוס ואילן וירצברג שגם עיבד

מאז "החלונות הגבוהים" – "התשמע קולי" (הנקרא גם "זמר נוגה") הוקלט אינספור פעמים. שרית חדד הקליטה אותו ב-2019 במחווה לרונה רמון ז"ל, לקראת מתן פרס ישראל למפעל חיים. רחל כתבה שירים אישיים נוגים, בהםן הביעה המאבק בבדידותה, הניסיון למצוא אהבה, למעשה למצוא אהבה אבודה.

אחרי הקאבר היפה  ל"אינך יכולה" של "החלונות הגבוהים",  שעשו זמרות נבחרות לרגל חודש המודעות לסרטן השד, מגיעה פרפרזה לשיר מאת להקת  "בית ספר לנבואה" לרגל 5 שנים למותו של אריק איינשטיין. אדם פז מבכה את עזיבתה הכואבת בטון דואב מתכוון. השיר הוא מעין

אני מתבונן בביקורת על האלבום ועיני ממאנות להאמין. הוא יצא ב-1967. כבר עברו חמישים שנה מאז "החלונות הגבוהים" – האלבום הראשון של הלהקה שרשמה דף משמעותי בתולדות המוסיקה המקומית. שמוליק קראוס שהלחין את כל שירי האלבום הוא אחד מהאבות הרוחניים הבולטים של

אף אחד לא שכח את שמוליק קראוס, כפי שאחת הכותרות אמרה. איך אפשר לשכוח את שמוליק קראוס? נכון שבהשוואה לאריק איינשטיין, הזיכרון הקולקטיבי יעצים יותר את המיתוס שלו, הזמר יפה הבלורית והתואר, הקול המופלא והאישיות המקסימה, אבל כיוצר וגם כאדם

בפסטיבל הפסנתר 2015 שמעתי את גבע אלון ודניאלה  ספקטור  על במה אחת. חשבתי אז שזו אינה קומבינה זמנית, אלא יש לה פוטנציאל לחיים ארוכים. מדובר היה במעין בליינד דייט מוסיקלי שצלח. שני יוצרים אישיים וייחודיים מאוד ניסו לכרוך זה את הרפרטואר

ונפתח ברגע של נוסטלגיה: "אני זוכר את בית הערבה, פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה". (דגימת סאונד למטה) גיטרה של אילן וירצברג מפליאה בסולו, וזה הבלוז הכי ישראלי בין 12 השירים בתקליט של שמוליק. הקול מלוח, צרוב ועצוב, משדר את עומק ומרחק

יש שמח ויש שמח. יש שמח ישראלי שעושה אותי עצוב. יש שמח שמשמח לבבי. אני אוהב את השמח של קובי אוז וטיפקס ל"מה איתי" למרות  שהוא מחרב לחלוטין את יחסי הרגישים והרגשניים עם "מה איתי" הישן, העצוב  והטוב של אריק