כבר כתבתי בביקורת על "הכוכב הבא", שהייחוד של שרון קידושין הוא בהתאמה של תוכן השיר לביצוע הקולי, הלא מוחצן, האישי מאוד. אחרי "הכל בוער", שירה הקודם, היא מספרת סיטואציה פשוטה. הבחור עזב, והשאיר אותי במצוקה שהדירה שינה מעיניה אז הלכה
מה בוער? הנשמה, החרדות, .מה כואב? מה נשבר? הייתי מעביר לפסיכולוג שיזמן את שרון קידושין לפגישה מבהירת דברים. קידושין, מתמודדת "הכוכב הבא" (פעם שניה) שרה על מצבים שהלב לא יכול להכיל. אי ספיקת לב נפשית. בצר ובצער לה – היא
האוויר, השמיים, המים, החושך. שרון קידושין נשענת חזק על הטבע כדי להביע חסר, בדידות. החושך רועד, הכוכבים בודדים. השאלה "לאן" מציפה את השיר. היא כל כך דומיננטית, שהשיר מצטמק. המוסיקה מצליחה למלא את החסר בצורה חלקית. המנגינה משדרת הלך רוח. העיבוד לכלי מיתר
דמעות, אמוציות, דמעות. אמוציות. אני לא זוכר נהר דמעות כזה בכל תולדות כוכב נולד. צביקה הדר השתמש במילים מתוך טקסט של זאב נחמה שנכתב לאייל גולן (אותו שרה שרון קידושין) – "הגשם ישטוף את הדמעות, אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות.
