שרון רוטר

זלדה אינה מהמשוררות היותר מולחנות במוסיקה המקומית, בטח לא כמו לאה גולדברג, אלתרמן, רחל, נתן זך, אפילו לא כמו יונה וולך. חנן יובל הלחין את שירה "לכל איש יש שם", שביצעה חוה אלברשטיין. למעשה, זה היה השיר הראשון שלה שהולחן שחשף אותה גם

בשגרה שבזוגיות יש מצב של אוטומטיות, לפיו דברים נעשים כבר בלי לדבר, וגם אם מדברים – משפטים חוזרים על עצמם. ההדמיה לדגים ששטים אל עבר אוקיינוס רחוק אינה פותחת צוהר של תקווה להיחלץ מהמצב הזה. להיפך: היא מחזקת את האלמנט

מה שהיא רצתה ממנו, מה שהוא – לא יכול. האידיאל. המציאות. הנרטיב מסופר מנקודת מבטו של המספר המודע לפערים בין לרצוי (ילד הולנדי) למצוי (לוויתן גמלוני) ולתוצאה – "לא ראיתי איך שדדו אותך הגלים". כמה מפתיע ומיוחד, שעובדיה חממה בחר