קורונה היא מכה לעולם, לעם שלם, אבל את דבר המתבודדים ישאו האמנים. משעמם להם בבית, אז הם שרים לנו שיר עידוד "למתחרפנים בבידוד", היינו לאלה שיצאו מדעתם, או שבדרך לשם. השיר, המילים, המבצעים נשמעים חנופתיים, נחמדים-דביקים, גחמה מיינסטרימית מחויכת בנוסח
ומה עם בוסיקלה, כן שמעון בוסקילה? לא יעלה על הדעת ששירי מימון לא תזמין אותו בערב בכורה לאיזה דואט – לזכר ימים נפלאים איתה על הבמה. מימון העריכה שהוא נמצא בקהל, אגב סיפור על ג'וקים (אימל'ה), שחוו שניהם באחת ההופעות המשותפות.
אחרי עשרים שירים, הבנתי שאני רוצה להיות זמר. אם להיות זמר, אז הראל סקעת, תסלחו לי על ההיסחפות. לא שלא ידעתי משהו שלא ידעתי עליו קודם. הקול, החיוך, המניירות, הג'סטות, העמידה, הישיבה. טון הרגש הגואה. הכל אותו הדבר, אבל הערב בהבימה היה תזכורת
