האוסף האיכותי ביותר – מאז ש"כוכב נולד" נולדה. כשמקשיבים נטו בלי הטררם של התחרות והטלוויזיה, מגלים עוד יותר את יופיים של הביצועים. האוזניים מתפנות להיות יותר סלקטיביות. עשיתי באחד הטורים רשימה של המועדפים שלי. בהקשבה לדיסק אני מתרשם ש"לצלול" של
ארא דינקיג'יאן, נגן העוד האמריקאי ממוצא ארמני, ממקימי "נייט ארק" (יוצרי המוסיקה שממנה נלקחה הפתיחה ל"החמישייה הקאמרית") טוען כי מוסיקה היא סוג של אוטופיה. הוא מאמין גדול במפגשים של הרכבים מדתות שונות, מתרבויות שונות. הוא מאמין בשבירת מחיצות מהירה. בחיבורים
יצאתי אל הלילה של רחוב הרצל פינת קיבוץ גלויות בתחושה ששמעתי את אחת הזמרות המרגשות שאי פעם הופיעו בארץ. כשסיפרתי פה ושם, שאני הולך להופעה של רג'ינה ספקטור, קיבלתי פרצופים עם סימן שאלה. מי? אבל מי ששמע את הדיסקים שלה
תמירה ונאווה, מפזזת עם גיטרה, מוציאה קולות בין ביורק לקייט בוש, מתיישבת לקלידים כדי לתת אלטרנטיבה לתזמור. רק הפלאשים של הצלמים שהתנפלו על כל חלקה מהקאזו מקינו הצליחו להאיר את פניה של הגברת הסקסית שרקדה במעין פישוק גמלוני. אפשר להתחיל
רק חילוף אחד היה בהרכב האנ.בי.איי הזה. קרייג הנדי החליף את ג'יימס ספולדינג שלא הגיעה מפאת מחלה. ספולדינג דווקא מזוהה עם הקוקרס, אבל כשראינו את כל השמות האלה, אז נרגענו. חוץ מזה כל האגדות התייצבו לעבודה. הם הביאו איתם את
מורידה ז'קט, חושפת טי-שירט של איי.סי/די.סי. לא שזה מרמז על ההמשך. פעם, בעבר הרחוק היא עלתה לבמה הם בגד עור רוקיסטי שחור. היה קונספט. הייתה פוזה. היום היא מדפדפת בדפי הקריירה שלה. לא ממש "רוקרית", למרות שהחבר'ה הצעירים שעל הבמה
