2010

שלמה יידוב
כמעט קלאסי/קרוס אובר

מתוך השקט

יש משהו ראשוני וטהור בצליליה של גיטרה אקוסטית, כשהיא מנוגנת ברמה גבוהה ובמוסיקה שמגיעה מיצירה בלתי תלויה בתכתיבים של סגנון, אופנה, או כל משהו אחר. והנה הדיסק הזה, שצליליו אכן יוצאים מתוך השקט של המלחין, כשהוא מנותק ממילים, ממוקד בנגינה

הופעת השקת האלבום "הרגע"

היה רגע שסגיב כהן ביקש ריכוז מהקהל. אולי חש,  שרחש הברברת שעלה משולחנות המבלים, עלול להרוס לו. נדמה לי שזה קרה בשיר "תן ברכה" מתוך אלבומו החדש "הרגע". סיפר כי השיר נכתב על רקע  הפער בין ציפיות למציאות:  הבנאדם מחכה כל

זמר השנה

תנו לקול הזה לכבוש אתכם. הוא יכבוש, גם אם לא תציצו לטקסטים – לא כולם פסגת היצירה. תנו לרגש ללכת לפניו, גם כשהמילים מנסות להיות נורא "פיוטיות"  כבר בשיר הפותח ("גלים") המתאר את האהובה בדימויי מדבר צחיחים: "את שטופה בחולות/

יהלומים בשמיים ההופעה

אני מסכם 25 שנות הופעות של משינה: בהופעה כזו עוד לא הייתי, והייתי יותר מאשר בעשר, כולל הראשונות, האחרונות, האיחודים. מה ערב מערביים? האם אתה (אני) בטוח שזה הערב הכי מענג שקיבלת ממשינה? אחת מהשתיים: או שזכרוני מטעה אותי (בכל

6

למה אני אוהב את הדג נחש? כי הם צילום הרנטגן שלי. כי הם לא מפחדים. כי הם אומרים את שחשוב להם להגיד. כי הם ממשיכים לשאול מי אנחנו בכל השיט המקומי ומה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים. אני אוהב את

ההופעה

אוטה למפר אוהבת לרדת על גרמניה מולדתה, לפטפט על נושאים פוליטיים, וכגרמניה, במיוחד בישראל, גם להמשיך להתנצל על משהו. בהיכל התרבות היא הקדישה לא מעט לביקור שלה ביד ושם. גם כשאוטה מדברת בין השירים – זה חלק מההצגה שלה, ואי

פסטיבל ג'אז תל-אביב

לי קוניץ העיר למישהי שישבה לידי בשורה הראשונה על שלא מחאה כפיים אחרי סיומו של קטע. קוניץ לא כעס. הוא היה משועשע, או נראה כמי שמחפש דרך לשעשע עצמו. אפילו שרק "שריקה פושטקית" כמו בשתי אצבעותיו אל הקהל. אחרי כל

ההופעה

הקהל המקומי צריך להבין: כשכוכב יווני מגיע ארצה הוא מביא איתו שלושה ארבע זמרי ליווי לא כדי שהם יסתפקו בליוויו, אלא שיופיעו ממש. ככה זה במוסיקה יוונית. מחלקים את הערב להופעות זמרי המשנה, בטרם יעלה הסטאר. עושים להם כבוד. שאלה

דילוג לתוכן