מה מושך כל כך לבון ג'ובי, שאמנים ישראלים טרחו להיכנס לאולפן ולהקליט קאברים לשיריו? חשבתי תחילה שזו יוזמה של יחסי הציבור לקראת ההופעה בפארק ב-3 באוקטובר. אבל לא: מדובר בפרויקט של גלגל"צ. ארבעת האמנים-הרכבים הקליטו גרסאות – כל אחד בסגנונו
זה לא חדש שהדי-ג'יי מקבל אט אט מעמד דומיננטי של יוצר/ מפיק על בתעשיית המוסיקה. גם הרמיקס הופך עיקר, במקום השיר עצמו. אין כאן בשורות ענק לאמנות המוסיקה. תחושה שהטכנולוגיה מנצחת. מצד שני, לקבל מעמד של די-ג'יי מקצוען – אתה
המסלול של ה"דה יאנג פרופסיונאלי" נראה כבר כמעט כמו מסלול אופנה עליו ממשיכים להצעיד שירים התפורים באוריינטציה מוסיקלית מאוד מוגדרת ומסוגננת. זה אינו עברי לידר ששמעתי לאחרונה ב"האהבה הזאת שלנו". כרחוק מזרח ממערב. זה עברי לידר שנהנה מכל מיני עולמות,
דה יאנג פרופשיונלס הם קוראים לעצמם. אני שומע מוסיקת פופ קלילה, בידורית, לעיתים מיוחדת. לעיתים מדליקה. זה עברי לידר? או: האם המוסיקה היא יותר ג'וני גולדשטיין, כי עברי לידר, שאני ואתם מכירים בדרך כלל, אינו נמצא כאן. (למרות שבפועל הוא
במסעו לטשטוש הזהות האומנותית, ממשיך עברי לידר את דהירתו על אוטסטראדת הדאנס קלאב. בטח שהמוסיקה הזו תביא לו יותר קטעי עיתונות בעולם מאשר שירים בעברית. תעשיית המוסיקה לקלאבים אינה מחפשת זהות היא מחפשת גימיקים. TYP מספקת את צליל הדאנס הגשמי
