המוזיקה של Taraf de Haïdouks (טאראף דה היידוקס) מייצגת אחד הביטויים האותנטיים, הסוערים והחיים ביותר של מוזיקת הצוענים מהבלקן. זהו הרכב רומני ותיק, שמצליח לשמר מסורת עתיקה ובו־בזמן להנגיש אותה לקהלים ברחבי העולם – מבלי לעדן, לרכך או "למערב" אותה יתר על המידה.
אצל Taraf de Haïdouks המוזיקה אינה מוצר – אלא מצב קיומי. הנגינה נשמעת כאילו היא מתרחשת מתוך צורך, לא מתוך החלטה אמנותית מחושבת. מאפיינה: קצב משתנה תדיר, דינמיקה קיצונית (מלחישה להתפרצות), תחושת אלתור מתמדת הכול מרגיש חי, רגעי, מסוכן כמעט.
הלהקה משתמשת במשקלים א-סימטריים אופייניים לבלקן: 7/8, 9/8, 11/8. המקצבים הללו יוצרים תחושת תנועה "מדדה" אך מהפנטת – כמו ריקוד שאינו הולך בקו ישר אלא בסיבובים. זה מעניק למוזיקה מתח פנימי תמידי.
ההרכב מבוסס לרוב הרכב כלים הכולל כינור, אקורדיון, צימבלום (Dulcimer), קלרינט, קונטרבס, חלילים וכלי הקשה מסורתיים אין ניסיון להחליק פינות. הצליל מחוספס, לעיתים "מלוכלך", עם חריקות, נשימות וטעויות קטנות – שהן חלק מהאופי. התחושה היא של קול אנושי דרך הכלי – כמעט שירה אינסטרומנטלית.
אחד הסימנים המובהקים של המוזיקה הצוענית הוא הניגוד בין מלודיות עצובות, קצב שמח או להפך. אושר והכאב, שזורים זה בזה. אצל Taraf de Haïdouks אפשר לשמוע בו־זמנית: ריקוד ונהי, חגיגה ואבל. זה משקף תפיסת עולם שבה החיים והמוות, האו|רבים מהקטעים אינם בנויים כ"שיר" מערבי עם בית־פזמון, אלא כרצף נושאים, וריאציות על מלודיה, קטעי סולו מתחלפים. הזמן במובן המערבי מאבד חשיבות; העיקר הוא זרימה.
עצם קיומו של ההרכב בזירה הבינלאומית הוא הצהרה – תרבות צוענים שנדחקה, הושתקה והופלתה – מחזיקה מסורת עשירה, עמוקה ורבת יופי. המוזיקה אינה מתנצלת ואינה מבקשת להיות "יפה" במובן המקובל – אלא אמיתית.המוזיקה של Taraf de Haïdouks היא סערה אקוסטית: פראית, חמה, סוחפת, לעיתים כאובה ולעיתים משכרת. זו מוזיקה שלא מבקשת שתקשיב לה בנימוס – אלא שתיכנס לתוכה.
Taraf De Haidouks מוסיקה צוענית בלקנית
