האם לחברי הקילרז יש סיבה לדאגה? שאלה מעניינת לאור האלבום החדש של חברם ללהקה, ברנדון פלאואר, שזה לו כבר אלבום סולו שני אחרי Flamingo של 2010. החדש הוא אלבום מובהק של קריירת סולו, שאומר – אם כל כך טוב, למה הוא זקוק עוד להקילרז?
מצד שני: פלאואר לא שיחרר שום רמז, כי בכוונתו לנטוש את הלהקה עמה הוא בילה 15 שנה, שהגיעה למכירות של כ-20 מיליון תקליטים.
האלבום החדש מעיד כי פלאוארס מרגיש מצוין ללא הקילרז. רוח שנות שמונים ערה נושבת במפרשיו ודוחפת אותו למקומות טובים בשנים האלו בשירים שיש בהם U2, דוראן דוראן ואפילו פיטר גבריאל ו – ELO. ניל טנאנט מהפט שופ בויז מתארח ב- I Can Change, הכולל סימפול מ – Small Town Boy של ברונסקי ביט מ – 1984, מהשירים המלהיבים ששמענו ממנו ומהקילרז.
The Desired Effect נשמע אחת מעבודותיו הטובות ביותר של ברנדון מאז Day & Age של הקילרז משנת 2008. נדמה שו זקוק לאלבום אישי כזה כשהוא שר שורה כמו "I was up in a velvet gold mine/Till you put my feet back on the ground" – "הייתי במכרה זהב קטיפתי/ עד שאת החזרת אותי לקרקע".
נדיר לשמוע כיום יוצר רוק באלבום פופ ישיר כל כך אותנטי כמו האלבום של פלאואר. מישהו כינה אותו בפשטות: pretty good pop star.
וידיאו: Can't Deny My Love
