מנין הסימנים על הידיים? תמהה טוטמו, בשמה המקורי – רותם אור. נתבונן על מה שעובר עליה. אנחנו איתה ברכבת. היא מתקשה לזכור. היא תנסה למחוק אותם. זה לא מפחיד אותה. המבט על "חורים שחורים" לאור היום הוא ניסיון להעיף מבט על חייה. החורים השחורים הם חלק. לעיתים מילים אינן מובנות, אבל אז נכנסת תמונה למוח. גם המוסיקה היא מילים. האם מוסיקה יכולה לבוא במקום מילים? יש מצב, אבל כשהיא חוברת אליהם בצורה אינטגרטיבית, נוצרת תמונה שמשדרת תחושה. הצלילים כמו נלחשים בזרם מחשבות שעובר על הדוברת. הצלילים והשירה – על בהונות האצבעות, עדינות אינטימית שכזו. המנגינה והעיבוד הם מהלך בין עגמומי למפוקח, השיר נפתח קמעה בקצב אלקטרוני שמגביר את הדרמה האישית. טוטמו-רותם אור מצליחה לתרגם מחשבות לליריות מוסיקלית מקסימה.
*** הקליפ בבמויו של עמוס בטסר מורכב משישה שוטים באורך השיר, כל אחד הוקרן ונכלל בבא אחריו. הטייק האחרון מכיל בתוכו את כל גלגולי הטייקים הקודמים, אחד בתוך השני. התוצאה היא קליפ שלמעשה ערך את עצמו – וואן-שוט של הופעה חיה באינטראקציה עם עצמה, שנוצרה במקום.

I’m a man on a train, I’ve had a terrible day/ I stared and examined the marks on my hands
before gently starting to rub them away/ I’ve forgotten how or why, but someone must have put them there
yet all the while I didn't seem frightened or scared/ of their existence
or that the rubbing was in vain
look at me avoiding black holes in broad daylight/ I was just remembering my life all over again
it had to happen, my hands gave it away/ everything happens only once
both a comfort and a curse/ so I take the train downtown and be gone
look at me avoiding black holes in broad daylight
and sometimes I fail to understand words/ but an image does come to mind:
everybody drops the ball at the same time