הדואט האקוסטי הזה בין צ'ארלי היידן בבס ופט מתיני בגיטרות הוא מפגש אינטימי של שני יוצרים, ישיר, עירום מתוספות שאינן קשורות לחיבור המאוד נקי. מת’יני והיידן שגדלו במיסורי, מגיעים כאן לשפה משותפת כמעט מושלמת, אילתור של הבנה הדדית, בקטעים שלהם ושל אחרים. מלודיות וצלילים שיוצרים את ההשראה ההדדית.
"מיסורי סקיי" בולט בין היצירות הגדולות ביותר שלהם. זהו ביטוי עוצר נשימה ומלא אור של שורשים משותפים ואהבה למוזיקה. אני אוהב את האינטימיות של הדואט ספוגה בטוהר ובהירות שניתן היה להשיג רק באמצעות מפגש של מוחות, שליטה ולבבות גדולים.
"הסיפורים הקצרים" הללו יוצרים אווירה, תחושת מקום שבו תבקרו שוב ושוב.אלבום שלוכד את המהות של שני האמנים האלה. בין עשרת האלבומים הטובים ביותר. כמו "Kind of Blue" של מיילס דיוויס זה נשמע כמו תקליט מושלם.תיסגרו באוזניות, שימו כרקע לקריאת ספר, או משהו אחר שדורש השראה.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email