מי שעדיין חושב שהמושג "מוסיקה מסחרית" הוא המצאה של מבקרים מתוסכלים, שיקשיב לשיר הזה. הוא יכול לשמש מודל ל"מוסיקה מזרחית" או ל"שמחה ים תיכונית" .אין לי מושג מה מהות המטפורה "סופה מזרחית" – האם היא אקוויוולנטית למוסיקה מזרחית? כלומר – עוזבים את המושבים ויוצאים בריקודים. בטוח שזו אינה רוח קדים חמסינית לא נעימה. אחרי הכל בקיסריה דווקא נושבת בריזה נחמדה בקיץ
לא חושב שמחבר המילים עד כדי כך התעמק. כל שרצה זה – יאללה בחאפלה לקובי פרץ, שהדרך לקיסריה הקיץ תהיה אטרקטיבית לא פחות מהדרך לאייל גולן. מילים, מילים, מילים, קילו בשקל. העיקר הוא – פרץ מלא רגשות, מת להתמכר, ובלעדיה שום דבר לא קורה. גם אם הוא יסכים איתי, שאין להאמין לאף מילה בשיר הזה, עדיין את שלו הוא ישיג. עם ישראל ירקוד.
המוסיקה היא קצב דרבוקות עם קישוטים קלטיים וביטים שיקימו את הגברות בקיסריה לנפנף באצבעות ולנענע בישבנים. כמו סופה מזרחית? – תסמכו על יעקב למאי. הוא לקח את הלחן של איתי זילברשטיין ועשה ממנו סערה טרופית, צונאמי בים התיכון.

כל מה שאני רוצה, שלי/ כל מי שאני אוהב, איתי/כל מה שחלמתי התגשם/ ואני היום אדם שלם
כל מה שביקשתי, מתקיים/ כל מה שחלש בי, מתעצם/יש לי אהבה הכי גדולה/כל כולה שמחה וצהלה
כמו סופה מזרחית/את שמחה ים תיכונית/את עולה משתוללת/ואותי את סוחפת
יש בינינו אינסוף סימנים/כל היום עפים הפרפרים/בזכותך כבר אין בי חששות/ואני מלא ברגשות
רק איתך רוצה להתעורר/רק אלייך מת להתמכר/לא חשוב לי כמה זמן עבר/ בלעדייך אין לי שום דבר