השיר האחרון Cracks מסתיים כעבור חמש דקות, ואז הוא נמשך עוד חמש דקות. קינתה עוד באוויר. על המילים האחרונות ביקום. דנה לוי לא רוצה להיפרד. די לשמוע את הטון הנוגה כדי להבין, שהיא הייתה זקוקה לעוד כמה דקות כדי לגמור.
האירונייה היא שהשיר מתחיל ב – No More Words To Say No More Mellow No More Meodies, תנו לצליל להישמע. הוא יותר חזק ממילים. הטון אכן משדר המיית הלב.
דנה לוי ובאנגלית Dana levi. גם אני עשיתי גוגל אחרי ששמעתי את Down The Hill. האם כל הסינגר-סונגרייטרים הישראלים, שמגיעים עם פואמות אישיות באנגלית נועדו להישאר כאן, לפתח קריירה מקומית או שהם כבר רצים בחנויות מוסיקה בנכר? תקשיבו לדנה לוי. נדמה לי שהיא ליצוא. זו אינה גחמה ולא יומרה.
Down The Hill הוא שיר של תמיהה ותשוקה על מהות הקיום. הרמוניות משכרות, תזמור אקוסטי עשיר לכלי מיתר ונשיפה, והוא מעורר חשק להמשיך איתה.
Once In A Lifetime Song מזכיר זמרות מהאזורים הקלטיים. עולם מוסיקלי אחר. על הגעגועים לשיר שמח שנתקלים בחשכת הנשמות הבודדות. נדמה לי שבעבר היית יכול להגדיר את העיבוד הקלאסי-רוק של השיר – פרוגרסיב משהו. על העיבודים וההפקה חתומים אורי קליינמן ויונתן דגן, ואחרי ששמעתי את כל הדיסק –ברור שחותמם משמעותי, טבוע חזק, משדרג.
Plastic & Bones – מעין דרמה אישית, קינת לבטיה. על הבינו ובינה שיכול להביא לרגעי חסד אבל גם אומללות.
They Sing For Tomorrow שיר על "מלאכים ששרים למחר" ועל כוכבים שנולדים וכבים מעל העמק. ומשפט שאומר "אוהבים אותך כמו שאתה". שיר שמתפתח אט אט מדאונטמפו למידטמפו ועד לשירת ספיריצ'ואל (דת) מלווה בקצב מחיאות כפיים. מהעיבודים המיוחדים בדיסק.
Anything If You Can נפתח בסערה, קצב מהיר ריטואלי בסגנון פולק רוק שמזכיר להקות בז'אנר הזה בשבעים. שיר על יחסים על תנאי – "אתה יכול להיות אהובי, אתה יכול להיות חברי" ו"האוצר שמצאתי בליבך מזכיר לי את עוצמת חוכמתך". דנה לוי מצליחה להביע את התחושה בדרמטיות. השיר מסתים בצליל נשיפה יפה.
Galaxy ריחוף בין גלקסיות כנקודת אור חסרת משקל … מוליד מלודיה קסומה, וביצוע קולי שעובר מעדינות בראשיתו לחספוס מתכוון במשפט: But there's a color in the sky, drives out of my mind. העיבוד העשיר (עבר אלקטרוני) מעניק לשיר את תחושת הריחופיות המתבקשת. עוד שיר שבשבילו כדאי להגיע לדיסק הזה.
Look At I – הצעות אישיות להשתחררות על רקע שתייה קלה, מה שהיא הייתה רוצה לעשות עם עצמה. מגיע בנרטיב מוסיקלי קצבי עשיר בעיבוד לפסנתר ולכלי הקשה.
דנה לוי. אני לא צריך כבר גוגל. תנו למוסיקה לספר את הסיפור שלה. הוא מיוחד. לירי, דרמטי, אקלקטי מוסיקלית, עטוף בעיבודים מקסימים. היא סינגר-סונגרייטר.
