ובמילים פשוטות: אני מכה על חטא שזה למעלה מעשרים שנה אני לא הולך לים. לפי השיר הזה – פשוט מחדל. מצד שני, היו ויש כנראה סיבות טובות מדוע נפשי לא יצאה לחופי תל-אביב. אבל אחרי השיר הקצבי השמח של יהודית רביץ – אני חייב שיקול מחדש. הצעה לשחרור ולהחלפת ראש. הים כאמצעי לזיכוך הנפש. אולי הגאולה הנפשית תגיע מהגלים. ים שלוקח למרחקים, ים כמזור לנפש, יעיל לדופק, מפיג עצב, מוציא במחול, והכל בתנאי שתשתף איתו (עם הים) פעולה.
אלדד תמיר לא היה יכול לכתוב מקדם מכירות טוב מזה לים. מצד שני,  זה בכל זאת שיר ולא פרסומת . למשל המטפורה: "חיפני את החול בשתי ידייך/ תרגישי את הזמן בין אצבעותייך" – במשמעות של שעון חול / זמן.
המוסיקה – לחן, עיבוד וההפקה אנרגתיים – משדרים תזזית של דחיפות כאילו זה הדבר הכי נכון לעשות. רוק פאנקי קייצי שעשוי להרקיד אל שפת הים בכפכפים ולהוציא במחול את מי שיגיע למופע הבא של רביץ, ואולי יבאס את מי שאוהבים לשיר איתה את שיריה הקלאסיים. יכול להיות שגם אני מצפה מרביץ לשירים יותר מעוגלים, ולא בגלל שהים אינו מי-יודע מושך אותי? אבל כשיר רוק קצבי הוא חי יותר מאשר בשלום עם המסר.