גלן יוז הבטיח לחזור. בטוח שהוא אומר זאת לכל קהל בכל מקום בעולם – הייתם הכי נפלאים, ומי בכלל אמר שזה מובן שאתם הגעתם לקונצרט שלי. אבל בישראל, מול קהל אוהדיו, בואו  נאמין, שהוא לא מיחזר את הג'סטה הזו כמו בכל מקום אחר.  
נכון שבית האופרה לא היה מפוצץ, אבל הגיע קהל שידע לאן הוא בא. מהסוג שמוכנים ללכת מכות על המפרט שיוז זרק לעברם מהבמה. הם אגב, לא בני עשרים, חלקם עברו את החמישים. גלן יוז עבר את השישים. הוא אחד מפליטי המפץ הגדול של דיפ פרפל, בסיסט אגדי, רוקר מזן ה – classic rock performers, שלא יוותר על שום מניירה ופוזה כדי להראות שהוא אכן רוקר ששייך לדור ההוא. פה אין קומבינות. לאיש יש את זה.
The Voice of Rock? אם יתגלו סדקים בגג של בניין האופרה בתל-אביב – לא בטוח שהם שייכים לזמר/ת האופרה עם הקול הכי גדול שהופיעו שם, אפילו לא לרעידת האדמה שהתחוללה כמה שעות לפני כן בארץ. שמעתי פעמיים את איאן גילאן בקיסריה. לא יודע של מי הקול מרשים יותר. יש כנראה מכשירי מדידה. מה שבטוח: הטווח של גלן יוז לא יאומן. היה רגע (לא רוקנרולי, לא פאנקי) שהקול החזק טיפס בטון של קינה לשמיים.
זה אחד הקולות המדהימים ששמעתי ברוקנרול, גם אם לוקחים בחשבון את פרדי מרקורי. במילים אחרות: יש מעט מאוד זמרי הרד רוק מהדור של יוז שמסוגלים לשמור על טווח קול כמו ששמענו מהזמר הזה בבניין האופרה.
הצוות שאיתו עשה עבודת תדלוק מרשימה במיטב המסורת. Søren Andersen בגיטרה, Pontus Engborg בתופים (הצעיר שבחבורה) Anders Olinder בקלידים. יגידו שכל קלישאת רוק חזרה בערב הזה, אבל גם בשביל קלישאות רוק צריכים נשמה ומיומנות. ליוז יש את זה.

* בעולם מכירים אותו בעיקר כסולן אחד הגלגולים של "דיפ פרפל", בתקופה שהלהקה הוציאה את Burn (1974) פחות כאיש בקדמת הבמה בלהקת שנות השבעים שלו –"טרפז" ואולי עוד פחות בזכות אלבומי הסולו שלו, מ – Play Me Out, הראשון שיצא ב-1977 דרך Music For The divine שיצא ב-2005 ועד ל – First Underground Nuclear Kitchen שיצא ב-2008.
הקריירה של יוז (יליד קנון, 1952, סטאפורשיר, אנגליה) רצופה שיתופי פעולה בהקלטות אלבומים והופעות עם בלאק סאבאת', להקת KLF, שיתוף פעולה עם צ'אד סמית מ"רד הוט צ'ילי פפרז". שנת 2008 הייתה שנה משמעותית לקריירה של יוז: איחוד עם איאן פייס, חברו מלהקת Deep purple להופעות משותפות, 30 שנה מאז התפרקות הלהקה.
בשנים האחרונות מופיע יוז עם להקת הרוק בלק קאונטרי קומיוניון בה חבר, בין השאר, הגיטריסט המפורסם ג'ו בונאמאסה שהופיע לפני כשנה בישראל. מדובר בלהקה עטורת פרסים, ביניהם פרס ערוץ הטלוויזיה האמריקאית Classic VH1 כ"הלהקה החדשה הטובה ביותר בעשר השנים האחרונות" ותואר יוקרתי נוסף: "פריצת הדרך של הרוק הקלאסי" – פרס שניתן בתחרות פרסי הרוק הקלאסי בלונדון.

Glenn Hughes – Vocals/Bass
Søren Andersen – Guitar
Anders Olinder – Keyboards
Pontus Engborg – Drums

רשימת שירים:  

Might Just Take Your Life , Touch My Life  , Medusa, Sail Away, First Step Of Love, Mistreated, Can't Stop The Flood, Getting' Tighter, You Keep On Moving, Soul Mover,  One Last Soul, Burn 

צילום: מרגלית חרסונסקי