עיון ביקורת

כריס קורנל, ההופעה (אמפי שוני, יולי 2012)

מוסיקה רוק

שמעתי שבלונדון כריס קורנל שר דואט אדיר של Hunger Strike עם אדי ודר. רעיון לא רע, שהיה מתקבל כאן יותר מאשר בברכה. מה ברכה – בהיסטריה. מפגש צמרות של שני ווקליסטיים במבצר עברי מול עדת ישראלים רעבים למזון גראנג'י מוגש על מצע פולקי. הייתם משלמים עוד מאתים שקל? עוד חמש מאות?
אדי דר הפרל ג'אמי לא עלה אפילו באוב. אבל כמו שכריס קורנל שר, הוא בהחלט יכול להסתדר בעצמו, גם בלי הרכב מאחור. נטו אקוסטי. כלומר: ככה מעולם לא שמעתם אותו. סולו לייב. איך נמדד זמר? – נטו. העוצמות שיוצאות ממנו ללא חשמליות וקלידים וסינתי מאחוריו.
המפגש בין גיטרות אקוסטיות וגראנג' תוצרת סיאטל התקיים לראשונה במופע האנפלאגד של נירוונה באם. טי. ווי. כבר אז התברר שהשידוך אפשרי. כריס קורנל, זמר רוק שמגיע משם, מעניק למושג אנפלאגד משמעות של ממש, מעורטל מכל הרכב.
הגם שאמפי שוני נראה גדול על מופע אקוסטי, התחושה הייתה,שקורנל בגפו עם גיטרה אקוסטית בלבד מסוגל לפזר אינטימיות שמגיעה לכל פינה. המופע היה שונה מאוד מההופעה שלו עם הרכב ב – 2009, בטח מסאונדגרדן. זהו כריס קורנל נטו עם תוספת של פטיפון ואפקטים לא משמעותיים בשניים שלושה שירים. 
מה שתופס מיד הוא הטווח הקולי המדהים שלו. קורנל נע במסלול בטוח לאורך ועומק הרפרטואר מ – Temple of the Dog מסצנת הגרנג' של סיאטל ועוד תחנות בדרכו ועד הקאברים ללד זפלין, הקינוחים של Black Hole Sun גם To Love somebody ואיך לא Call Me A Dog.
לא אתווכח עם מי שיטען כי ההומוגניות האקוסטית דרשה לעיתים תוספת של בס תופים. מצד שני העוצמות של זמר כמו קורנל מפצות בשירים אחדים על העדר הרכב, כלומר אתה מזהה את האיכויות של קורנל הרבה יותר טוב, כאשר הוא מתערטל מהכל. מדובר בעוצמות שמגיעות מתחת למיתרים לפעמים נדמה שקורעות אותם. זוהי חוויה בפני עצמה, וגם מכורי hardcore רוק יודו, שאת כריס קרונל צריכים לשמוע ככה לפחות פעם אחת בחיים. הופעה שהיא מאסטר קלאס לזמרים, לכל מי שחושב שהוא זמר רוק.

צילום: מרגלית חרסונסקי

Chris Cornell Songbook at the Zappa Amphi Shuni Binyamina Israel
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *