שיר כזה בקיץ? עכשיו בחום לשיר – "הימים הופכים יותר קצרים/ הרוחות הופכים יותר קרים"? מאיזו ארץ קור חזרת, דני? כי פה, לפי מזג האוויר המצב  – בוכים בלבד. אין אלמנט של צחוק. אבל סנדרסון לא יכול לוותר על "צוחק". בוכה אך גם צוחק.
השאלה היא – איך סנדרסון רוצה שנתייחס אליו/ לשיר- ברצינות או בצחוק. אז ככה: לא בוכה, לא צוחק. לא חם, לא קר. מוגש סנדרסוני פושר, מנגינה טיפוסית, טקסט פשוט, הרמוניה אופיינית. קורטוב נוסטלגי, גזוז וגם דודה, טון טבעי. זה הוא ולא אחר. סימטרי כל כך, שאין בעיה לפזם מיד. צליל המפוחית – גם הוא במקום. גובה הרף – בלי יומרות לעבור אותו.
אז מה אני רוצה ממנו? יהיה מוגזם לעלות טיפה את הרף, להמתין לאיזה ריגוש בשביל לספר לשכנה שממול? לא אהבה ישנה, אלא  להתאהב מחדש בשיר, שיבשר על בוא האביב של דני סנדרסון.

בוכה וגם צוחק, מה עובר עליי/ לא מבדיל בין יום ולילה/ בוכה וגם צוחק, מה נפל עליי/ איך ממשיך מכאן והלאה
פעם שיחקתי בשדות כתומים/ שמש שטה מעלה במרומים/ בדרכי פגשתי אושר וצרה/הם איתי לאורך השדרה                          
בוכה וגם צוחק, מה עובר עליי/ לא מבדיל בין יום ולילה/ בוכה וגם צוחק, מה נפל עליי
איך ממשיך מכאן והלאה
כשהלכו ממני חברים/ נשארו מהם רק השירים/ ברחוב סואן שומע מנגינה / בליבי מוחה דמעה קטנה / בוכה וגם צוחק…
הימים הופכים יותר קצרים/ הרוחות הופכים יותר קרים/ קם בבוקר מתוקן ומאושש/ ונצבט כל פעם מחדש