לעולם אהבה, איך שלא תסובבו אותה. היא תמיד התגלות, הארה. מצד שני, יש בעיה להמציא אותה מחדש – במילים, במוסיקה. גם השיר יתקשה להגיע לשלב הנצח. ספק אם רמי קלינשטיין היה מסתובב בכיסא בשביל המילים. האם אפשר להתחיל שיר אהבה בלי שקיעה? בלי להזכיר את המילה "רגש". וכן, האהבה לעיתים היא רגש חבוי ומוזר שיצא, גם כעס, גם מפחידה – כי אתה יודע מה עוצמתה. אמרו את זה לפניו. האיכות הפואטית – לא משהו שיש לשלוח לועדת הפרס של הפזמון המקורי.
מוסיקה: משפרת מצב. העיבוד מנסה לייפות בצליל מיתרים שיר דאנס פשוט, אמנם לא מהמורכבים/מתוחכמים שרמי קלינשטיין כתב, אבל קולח על צלילי מיינסטרים קליטים, קלילים, זורמים, מאירי פנים, אופטימיים. שגרת האהבה. לא השיר שאני לוקח בימי קיץ אלה לאי בודד.
ושוב ערב יורד על אותה העיר/ השקיעה יפה בשמיים וקשה להסביר/ את פה עומדת לצידי בלי הרבה הסברים/ ובנצנוץ עינייך את אומרת זה לכל החיים/ שום דבר לא ייקח אותי ממך/ לא יודע מה זה סוף כשאני לצידך/ מוזר הרגש החבוי בי יצא/ מפחיד, הבנתי מה זאת אהבה/ וגם הכעס זו דרך לדבר/ לפעמים הוא גם משלים את החסר/ ואולי לעיתים זה יכול להכאיב/ כי אהבה מטורפת חייבת גם לדעת לריב/ שום דבר לא ייקח אותי ממך/ לא יודע מה זה סוף כשאני לצידך/ מוזר הרגש החבוי בי יצא/ מפחיד, הבנתי מה זאת אהבה/ תישארי פה איתי כמו זריחה כמו שקיעה/ מבטיח לא לוותר שום רגע שום שנייה/ לא צריך הרבה רק את חיוכך המדבר/ ושוב אני אדע שזה אני ולא אחר/ שום דבר לא ייקח אותי ממך/ לא יודע מה זה סוף כשאני לצידך/ מוזר הרגש החבוי בי יצא/ מפחיד, הבנתי מה זאת אהבה
תגובה אחת
לצערו של קליינשטיין, ועם כל האהדה שלי אליו, הוא איבד את שתי התכונות החשובות ביותר לאומן – היצירתיות והביקורת העצמית. כשאני שומע שיש שיר חדש לרמי קליינשטיין, אני ממש יכול לתאר לעצמי מה אשמע. כל כך בנאלי ולא מאתגר. הדבר נכון גם לגבי השירה. איפה רמי קליישנטיין של לפני עשרים וחמש שנה? איפה היכולת לרגש את המאזין ? הכל התחלף ברוטינה מעצבנת ומיותרת. התייבשו מעיינותיו . הלך הפלא והילד כבר הגיע לגיל חמישים.