כשריצ'ארד בונה שר Sen Sen Sen (האזינו מטה) במקצב אפרו קובני – ברור לך שכל קהל בעולם יצטרף אליו. זה קרה החודש (2012) באילת, אבל זה יכול היה להתרחש שבוע לפני כן בבודפשט או פרנקפורט. בסוף הערב חיפשו בחנות הדיסקים המאולתרת את הדיסק. נאדה. לא יצא. מה חבל.
איך מגיע נגן בס יליד קמרון לפיוז'ן מושלם עם מוסיקה אפרו-קובנית? כדי לענות על השאלה – יש לתחקר למעשה את הדרך שהובילה את ריצ'ארד בונה מהתאהבות באלבום של נגן הבס (ג'אז) האגדי ג'קו פסטוריוס (מ-1976) דרך שיתופי פעולה עם צמרת הג'אז – פט מת'יני, צ'יק קוריאה, ברנפורד מרסליס ועד לפרויקט הקרוס-קלטשר עם Mandekan Cuban, שהוביל בהדרן לסולו מדהים של "סמוק או דה ווטר" של "דיפ פרפל" בנמל.
יש הרבה דיבורים על עתידה של המוסיקה: המגמה הבולטת – מיזוג של ישן וחדש, תוצאת הפרייה הדדית של תרבויות, טשטוש ז'אנרים. אין מוסיקאים רבים המחברים את העבר, ההווה ואת העתיד כמו ריצ'רד בונה. אין הרבה אמנים שמסובבים גלובוס, ומרגישים בבית כמו בונה, שהגיע מהכפר האפריקאי עד למלונות פאר בגורדי שחקים. בונה מרגיש גם כאן כ"בבית" כמו בפריז, סידני ומאמביי.
הפנתר השחור שהגיע לעיר הגדולה וכבש אותה. והפעם עם ה – Mandekan הקובני הזה, מוסיקה מרקידה. יש לזכור ש – Mandekan היתה שפתם של העבדים, שנלקחו ממערבה של יבשת אפריקה לצפון אמריקה – האבות של האוכלוסייה הקובנית של היום. בונה הקמרוני, נגן הבס והזמר, עוקב אחר הקשר שלו עם המוסיקה, שהגיעה מהיבשת שלו – שהתפתחה מהמסורות הקשורות בעבדים, שהגיעו לקובה מהיבשת שלו. את הקשר הזה הוא ממשיך לפתח, וכבר יוצר הסקרנות למהלך הבא.
ריצ'רד בונה בס, שירה
לואיסיטו קווינטרו כלי הקשה
רוברטו קווינטרו כלי הקשה
אוזי מלנדז טרומבון
מייק רודריגז חצוצרה
אוסמאני פארדס פסנתר
Richard Bona Mandekan Cuban
