קחו את הזמן. יש סיבה לעצור אותו לשישים וכמה דקות בשביל פרנק אושן. מי זה פרנק אושן? אחרי שבעה עשר קטעים יש לי יותר ממושג על ממשיכם של ענקי הסול והריתם נ' בלוז ,וילסון פיקט, סטיבי וונדר, קרטיס מייפילד, מרווין גיי, פרינס. יליד ניו-אורלינס. היו לו שיתופי פעולה עם Jay-Z, עם Kanye West, שני אייקונים המשמשים קרש קפיצה למרחק. Orange Channel מסמן שיא חדש. מסע מהורהר לאורך, לרוחב ולעומק מחשבותיו. לא איזשהו נרטיב שאפשר לספר עליו, אלא זרמי תודעה בנוסח “No matter who you love, it is so simple, a feeling, but it’s everything” או: “I miss you, missing you insane, but if I got with you, could it feel the same?”
השיר Crack Rock, מזהיר מפני תוצאות השימוש בקוקאין. Super Rich Kids, בעיבוד נוסח Bennie and the Jets של אלטון ג'ון הוא תאור בטון נונשלנט של נערי השפע: “Too many joyrides in daddy’s Jaguar / Too many white lies and white lines” פרנק אושן משדר אמינות דווקא בהבעה הכמו תמה הזו. ב – Bad Religion הוא מקונן אהבה שאינה מתוגמלת, שיר ממלנכולי להתאהב מיידית. Pink Matter בשיתוף Andre 3000 (ראפ) מכניס בטון מלנכולי ובקצב איטי למערבולת של התלבטויות בין הנאות תחושתיות לנושאים שברומו של עולם.
Pyramids הוא רמה בפני עצמה. עשר דקות של מה שיכול להיחשב מאסטרפיס במוסיקת הסול האורבנית העכשווית. אושן נוגע בסיפור בגידתה של קליאופטרה בשיר בעל מבנה פורץ דרך. פרנק אושן נשמע כמו ז'אנר בפני עצמו, מגוון ועשיר סגנונית, בין סול וגוספל ועד ג'אז, גדוש ברעיונות מוסיקליים שמבדלים אותו מטרדנים והצלחות אינסטנט במוסיקה השחורה. להכניס בלי שום התלבטויות לרשימת המועמדים לאלבום השנה של 2012.

Thinking About You